"תפסיק עם ההתהפכויות האלה, אין לי כוח בשבילך הלילה", רוני
החברה שלי בחודש האחרון, 20, שיער שחור חזה קטן, "אני פשוט
עייפה, יש לי משמרת בוקר מחר", אני, ואני ואני מה יהיה איתי?
נשען על יד אחת מלטף בעדינות את שערה, והיא מתהפכת לצד השני
נועצת את המסמר האחרון בארון הקבורה שלי, נאנחתי בקולניות בשעה
שקמתי מהמיטה "לאן אתה הולך?" שאלה מנומנמת, "סתם, קופץ לעיר
לחפש ריגושים", מחכה להזמנה לחזור למיטה "בהצלחה" מלמלה. אני
מתלבש באיטיות מחכה להזמנה שלא תבוא. מכנס שחור חולצת קטיפה
אדומה ומעיל גשם שחור ארוך שהבאתי מלונדון, תמיד הייתה לי בעיה
להתלבש בחורף האילתי, לא חם אבל אף פעם לא מספיק קר כדי להתלבש
כמו שצריך.
ירח מלא משקיף עלי מהשמיים, שמיים מנוקדים בכוכבים, "הכוכבים
היהלומים של העניים", קראתי באיזה ספר, העשירים פשוט מחביאים
את שלהם מאחורי מנעולים. קוראים לי תום לפחות ההורים שלי קראו
לי כך, כל החבר'ה פשוט קוראים לי טומי, לך תבין אותם, משהו
בדרמטיות שלי הם אומרים..
אני מוצא את עצמי יורד ברחוב הראשי שמוביל למרכז תיירות, חתול
שחור מביט בי מפחי הזבל וממהר להיעלם שהוא נתקל במבט בעיני,
שקט, כאילו דממה ירדה על העיר, אני ממשיך לרדת לכיוון העיר,
הירח מלווה אותי במבטו צופן סוד ישן, הכביש ריק למעט מוניות
אחדות שצופרות לי בדרך למטה, אני ממשיך ללכת מזמזם לי שיר
ישן.
אורות הנאון של מרכז התיירות מנצנצים למרחוק, עד לפני חצי שנה
זה היה אזור מת, מאט חנויות תכשיטים ומזכרות אבל הרבה תיירים
לא היו שם, היום זה הפך למרכז הבילויים של העיר. מסעדות הפכו
לפאבים, חנויות לבתי קפה, קיוסקים מעכשיו פיצוציות, ועדין יש
יותר כיסאות מאנשים. 'פאב לכל פועל' לפי המנטרה הישראלית,
קבוצות קבוצות של קבועים יושבים מדברים ואילו הישראלים מהצפון
עוברים מפאב לפאב בחיפוש אחר שינויים..
על המדרגות לצד הנישה אני פוגש חבר ותיק "מה מיכאל, מה קורה?",
"סבבה אחי, תכיר זו ג'נט", ג'נט, עולה חדשה מצרפת מחייכת אלי
שיכורה מסריחה מבירה "ערב טוב" אני ממלמל בצרפתית עילגת, ג'נט
ממשיכה לחייך.
"אחי, יש לי כאן חומר בן זונה" מיכאל מתחיל עם השטויות שלו
"חומר מלוד, אחי אתה חייב לנסות" הוא מעביר לי את הפייפ, אני
זורק מבט לצדדים ולוקח שאיפה, בבת אחת העיניים נפתחות לי "חומר
בן זונה" אני משתעל נחנק, "שש מה אתה צועק" הוא מניח עלי את
היד ומעביר את הפייפ לג'נט. מיכאל, ילד יפה עם שיער חום ארוך
מסתובב כבר הרבה זמן בסביבה מכיר את כולם וכולם אותו.
כנראה שהריח משך עוד כמה אנשים לסביבה, ומיכאל ממהר למשוך אותי
למועדון "חבל לחלק חומר טוב לאנשים שלא מכירים", מיכאל נעלם
לנו בפנים קופץ להגיד שלום לכמה אנשים, אני מסתובב סביב עצמי
מחפש משהו להתעסק בו, אופנת הדאנסבר כבשה גם את אילת, זרוק
גברים ונשים ביחד בחדר מלא אלכוהול ומוזיקה, והזמן כמו מרכיב
קסם כבר יעשה את שלו. "יותר מידיי MTV" אני צועק לג'נט "וואט?
וואט?", פאק המוזיקה, לדבר לא יצא לנו כאן, "לשתות?" אני צועק
לה מסמן עם האגודל, כנראה שהפעם היא הבינה לפי החיוך שנמרח לה
על הפנים, פעמיים וודקה רד בול, אני מסמן לברמן שמקפץ מאחורי
הבר, גם לי היה פעם אותו חלום , אחרי יותר מידי שעות עם טום
קרוז..
אני זורק מבט על ג'נט, עור שחום כמו שרק לצרפתיות יש, תספורת
קצרה ושיניים לבנות לבנות, היא פשוט לא מפסיקה לחייך. הוודקה
גורמת לי להתעורר או שזה הרדבול נותן לי כנפיים אני מניח עליה
שנייה את היד והיא מתקרבת " I am horny" המוזיקה צועקת ואני
מושך אותה לכיוון השירותים.
"טומי, גנט" אני חוזר לבר שתי כוסות וודקה חצי מלאות מחכות לי
שם וצלוחית חמוצים, אני חוטף לי זית, חמש דקות אני משאיר אותו
עם בחורה והוא נעלם "הא גבר, מה קורה?" "מה המצב מיכאל?" עונה
הברמן "תגיד לי ראית את הזוג שהגיע איתי, אתה יודע בחורה
צרפתייה?" אני מתאר לו את ג'נט, "הא.., כן, נדמה לי שהם קפצו
לכיוון השירותים", איפה הם נעלמים לי, יש לי כרטיסים למסיבה
בדקל, אני מחליק במועדון מצד לצד, לוחץ ידיים ממלמל שלום
לאנשים מנשק בחורות על הלחי, פרצופים מתבלבלים לי עם שמות לך
תזכור את כולם "אין בעיה אני התקשר יותר מאוחר" אני מבטיח
לחמודה שעוצרת אותי בכניסה לשירותים. "הם הם, אני מפריע", טומי
יד אחד על החזה של ג'נט, הכפתורים בחולצה שלה פתוחים הלשון שלו
נעה בעדינות על הצוואר שלה, הוא מסתובב אלי במהירות במבט של
פליאה או אולי זעם... "עזוב אותך משטויות אחי, יהיה לנו מספיק
זמן בשביל זה יותר מאוחר" אני מקרר אותו.
"עדי, מיכאל כאן" הוא צועק לסלקטורית, אף פעם לא הבנתי מאיפה
הוא מכיר את כולם, היא, בחורה מלאה בשיער חום מתולתל יורדת
מהכיסא שלה ומדביקה לו נשיקה על הלחי. שניי אלו איתי הוא מצביע
עלי ועל ג'נט, "תיכנסו, תיכנסו" היא מסמנת לשומרים להכניס
אותנו, תעשו חיים ילדים, היא מחייכת ודוחפת משהו למיכאל ליד.
"הנה אחד לכל אחד, אחד לטומי אחד לג'נט ואחד בשבילי" הוא ממהר
לבלוע את הכדור "קדימה תום, תום אין עוד הרבה זמן". אין עוד
הרבה זמן עוד מעט השמש תעלה, צריך לחזור הביתה, מקודם בשירותים
חשבתי שהסתדרתי עם ג'נט אבל כנראה נצטרך להתחיל הכל מהתחלה.
"ד.ג'. אלה גוטמן" המנחה מכריז, הצעקות מתערבות לי בראש עם
התיפוף השבטי, מלמעלה מביט בי הירח, כמו דוד מבוגר, מביט בי
מלווה אותי, אין עוד הרבה זמן, עוד מעט השמש תעלה, מיכאל מקפץ
בין הרוקדים ג'נט ניגשת לחוף אני ממהר אחריה.
אנחנו מתיישבים אני מלטף את שערה הקצר, מיכאל מגיע ומתיישב
לידינו, הירח משתקף בים, התיפוף מתגבר מאחורינו, ג'נט חולצת
נעליה טובלת את הרגליים במים, יש לה אצבעות יפות אני חושב,
עדינות כאלו, כף רגל קטנה. מיכאל מניח את ידו על שדה, היא
מלטפת את שערו הארוך, אני מנשק אותה בעדינות, לשון קטנה נדחפת
לי לתוך הפה. יד אחת שלי אוחזת בעדינות בכתפה מקרבת אותה אלי
בתובענות, בשנייה אני מלטף את שערו של מיכאל, הוא ממשיך למעוך
את שדיה הקטנים, ממלמל מילים ספק בצרפתית ספק בעברית.
שפתי עוזבות את שפתיה אני יורד בעדינות מנשק את צווארה היא
גונחת קלות בהסכמה, מסיטה את ראשה לאחור, נשיכות קלות, היא
מנסה להישכב לאחור, לתת לשפתי להמשיך במסעם, אני אוחז בכתפה
בעדינות, בנשיכה קצרה קורע את צווארה... מיכאל ההמום מתנתק
מפטמתה, מנסה להתרחק. אני אוחז בידי האחת בשערו הארוך, מוצץ את
הדם מהחור שנפער בצווארה של ג'נט, צוואר ברבור עדין, הוא מנסה
להיאבק בי, צועק לעזרה, אבל צעקותיו מתערבבות בצעקות הרוקדים
"ד.ג'. אלה גוטמן, ד.ג'. אלה גוטמן", סוף סוף אני מתפנה אליו,
אני מושך אותו אלי בעדינות מנשק את שפתותיו, מלטף את שערו,
נותן לו להירגע ושובר את צווארו.
הגלים מרטיבים קלות את מכנסי בשעה שאני בודק את החוף, שתי
גופות מונחות על האדמה, כתמי הדם לא נראים כלל על רקע חולצתי
האדומה.
אני ממהר לחזור הביתה לפני שהשמש תעלה "עשית חיים" עוצרת אותי
בכניסה עדי "תבוא גם שבוע הבא" היא מוסיפה, נדמה לי שהייתה שם
קריצה. אני מתרחץ במהירות, זורק את החולצה לכביסה ונכנס ערום
למיטה. רוני נצמדת אלי, נותנת ליד שלה לגלוש על גופי "התגעגעת
אלי חיה רעה", אוחזת בי נושכת קלות את צווארי, אם היא רק הייתה
יודעת איפה החיה שלה מסתובבת שהירח מלא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.