אני מעשנת סיגרייה כבר חצי דקה אוקיי?
והעשן טופח לי בפרצוף
ואני מבינה.
מבינה!
המציאות תמיד אבל תמיד קשה... אפילו אם העשן מפריע לא משנה כמה
תתאמץ, תנסה,ל א תתאמץ או לא תנסה - בסוף לכולם קורה את אותו
מקרה!
המוות מכה.
ואז מה?
שקט...
רעש...
אתם תחליטו... זה תלוי ת'אמת!
תלוי במצב המחורבן שהולך כאן בעולםבארץבביתבחברה.
ו...מה?
ואם אין עשן שיראה את המציאות?
אז אתם עיוורים.
ואם אין מי שהעשן יכה בו כדי שהוא יראה את המציאות?
סימן שסוף העולם כבר היה כאן.

אז תגידו לי,
אנחנו חיים באשלייה או שאנחנו סתם חתיכת אידיוטים שמהלכים על
שתיים ולא מתייחסים לאמת שעומדת לנו מול העיניים?
אה?!
אנחנו צריכים לעשן סיגרייה, לדפוק ת'ריאות, לדפוק ת'בריאות,
לקבל סרטן הריאות, למות, ואז להבין? להתייחס? כשאתה בגן
עדןגיהנום? באדמה?
אה?

יאללה כוסעמק נשבר לי כבר, ביי.