|
כנווד טיילתי בשבילי החיים
עובר מפה לשם
מכיר את ההוא ואת ההיא
ואני זר
חוזר אל המקום שנקרא "בית"
רואה את ההוא וההיא
ואני זר
חוזר למקום שנקרא "עבודה"
"בית ספר"
ואני זר.
מסתכל לשמיים הפתוחים
בין ענן וענן והשמש שמאירה כל
אל הסהר והכוכבים
ואני זר
וחשבתי לתומי שבית הוא בלב
והבטתי אל תוך ליבי
ואני זר
שייכות היא מילה כה מצחיקה
ואני זר
והכרתי אותך
ואת ההוא וההיא
ואת הסהר והכוכבים ואת השמש והעננים
ובזרועותייך
הבטתי אל תוך נבכי ליבי
והכרתי את עצמי
וחשבתי לעצמי
שייכות היא מילה כה מצחיקה.
כי מצאתי את הבית בך
כי מצאתי את עצמי בך
כי מצאתי חיים בך |
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.