עמית צינמן / בוקר |
את הלומת שינה ותדהמה,
אני צרוב תשוקה מרחפת.
מה קורה? את שואלת.
השמש מתגברת מבעד השמשה.
אני התגעגעתי אני אוהב,
אני לא אומר.
צריך להיות מבוגר פה,
את יודעת.
לא עכשיו לשלב להילוך;
לדווש באדום ולא לעצור
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|