היונה הגיעה לפגישה, כמו תמיד צחורה ולבנה.
עלה של זית לא מש ממקורה, בבת עינה.
היונה, אנוכי והראיס קבענו לשבת על כוס תה
ואני, עודני מהרהר בל"ו הצדיקים - הפלאח הזקן והל"ה.
דמי אחי צועקים אלי אבל אני מנסה להתעשת ולהירגע.
נו,מה לא עושים בשביל שלום, בשביל היונה?!
עוד היא מביטה בי בעיניים חודרות ומבינות, מנחמות ורכות,
אני מבחין שעל הכנף שלה ישנו גבס, "מה קרה לך, שכיית חמדה?"
היונה מגרדת במקורה,מגמגמת קמעה- "עזוב, זה לא נורא..."
המלצרית מגיעה ושואלת מה נאכל מה נשתה.
"בשבילי פשטידת חלב ודבש", והמלצרית עונה: "מצטערת, יש רק
מרק"
"מה, רק מרק?!",
"ברשותך, מרק איום" הגיח וגיחך ראש הרשות.
"שלום כבודו" קידמתיו בברכה.
"שלום" הוא ממלמל וצוחק.
היונה מזמינה אותו לשבת, היא רוצה להתחיל בדיון הנוקב
הלא הוא כיצד אנו מקרבים את השלום הנחשק והכואב
לאחר נאום קצר היא שואלת את השותף לדעתו
והראיס משיב ומתריס: "בדם באש נפדה את פלסטין".
היונה חסרת אונים מסבה מבטה אלי ואני כבר לא יכול להישאר
חייב:
"הבא להורגך השכם להורגו!"
היונה מנידה את ראשה הנה והנה ומרגיעה את הרוחות:
"חברה, חברה, אין לנו ארץ אחרת..."
הראיס מרצין את פניו ומהנהן לאות הסכמה : "We want peace"
ואני מנסה להתגבר על יצרי, אומר להם:
"אולי באמת זה מה שיש ועם זה צריך להסתדר,
תקוותנו היא שאכן לא ישא גוי אל גוי חרב, זה החלום.
אז די לשפיכות דמים, בוא נשלח יד לשלום ולא בשלום"
עודני מדבר, דמעה בזוית עינה של היונה זולגת
היא בוהה בי בשקט ולא נעה.
לפתע עלה הזית נשמט מפיה, מרכין מבטי- הוא טבול בדם.
מישר מבט- עראפת צוחק צחוק אינפטילי ושובב
היונה נופלת ממקומה ורואה סכין נעוצה בגב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.