אני מנסה, באמת שאני מנסה. מה אני יעשה שכל פעם שאני באמת
עומדת לעשות משהו אני מרגישה כל כך מטופשת.
זה לא בשליטתי בכלל. הרבה דברים יש לי בראש...
עוברות לי שורות, רעיונות, פסקאות שלמות לפעמים. אבל אז כשאני
צריכה לשבת לכתוב את זה הכל יוצא כל כך טיפשי.
באמת, עדיף כבר שישאר בראש.  מענין אם ככה הרגישו גם עוד
סופרים או אמנים למינהם. מעניין מה הם עשו.
די נו! נמאס לי! אני רוצה לכתוב...
פעם כתבתי משהו בעצם. זה היה לאיזה תערוכה שהצגתי..
זה היה רגע מיוחד ויחיד כנראה.
דווקא אנשים די אהבו את זה....ככה אמרו לי לפחות. אמרו שאני
צריכה להמשיך לכתוב. יופי! מה הם יודעים??
כל פעם כשאני וישבת לכתוב באמצע אני נתקפת שאלות.
"למה לעזאזל שמישהו יקרא את זה?!
ומה אני בכלל אומרת פה? כ-ל-ו-ם! זה טיפשי, זה זול!"
אווף כבר לא מתחשק לי לכתוב.

אבל..
זאת הרגשה כזאת. שאני חייבת להוציא את זה החוצה. אפילו אם זה
סתם פרי דמיוני, זה משחחר לשבת ולכתוב את כל מה שעובר לי
בראש.
כמו יומן...נוו שיהיה. אני אכתוב כבר ומה שיצא יצא....!



מוקדש לכל הכותבים עם בעיות כמו שלי...
בהצלחה שיהיה לנו.