"היי, מה נשמע?" קלאץ', ברקס, מתנע. "שים ראשון, יאללה,
נוסעים." האתיופית נכנסת לאוטו מאחורה. הדלת נסגרת. ראשון,
ארם-ברקס, גז, נוסעים. שני. משחרר את הקלאץ'. קצת ברקס בירידה.
הולך רגל מנסה לחצות את הרחוב הסואן. בלימה פתאומית, קלאץ',
ראשון. האתיופית שכחה לחגור, והיא מסתכלת עליי בחיוך במראה
הפנימית. אני משפיל את המבט. גז, קלאץ', שני, גז, קלאץ',
שלישי, גז. רמזור בסוף הרחוב. מונית מנסה לצאת מחניה ברוורס
בלי להסתכל. ברקס, קלאץ', שני, קלאץ', ראשון. המונית יוצאת,
הנהג מסתכל עליי במבט תמהוני. פיאט אונו כמעט נכנסת בו כשהוא
נכנס לא רק לנתיב שלי אלא גם לנתיב של התנועה ממול. הוא משלים
את הפרסה שלו. "יאללה, סע, היא עוד צריכה להגיע לגן הפעמון
היום." גז, קלאץ', שני, גז, קלאץ', שלישי. אני מוציא מרפק
מהחלון, רוח נעימה מנפנפת את שיערי. "תיזהר, תיזהר, שמור מרחק.
לא להיצמד להולכי רגל עם עגלות." ברקס, קלאץ', שני. "זוכר את
עמית? אין לך מושג מה הוא עשה בטסט. כזה ילד דפוק. מעופף
לחלוטין." מה זה מעניין אותי בכלל? גז, קלאץ', שלישי, עובר
בירוק מהבהב, עובר נתיב. "פה ימינה, ואז תעצור לה בצד בזהירות.
לא להיצמד למכוניות." ברקס, קלאץ', ראשון. האתיופית יוצאת,
מנפנפת לי לשלום. "היא ממש סתומה זאתי. שיעור 58 שלה היום. לא
נותן לה טסט וזהו." טוב, החיים קשים. לא לכולם יש קואורדינציה.
גז, קלאץ', שני, גז, קלאץ', שלישי. נמאס לי כל כך לראות את
הרחובות האלה. כל הפניות החדות. תמרורי העצור. הדקויות הקטנות
והדביליות. ברקס, קלאץ', שני. "היי, תיזהר מה אתה עושה. קשת
רחבה מדי לדעתי. אתה צריך להסתכל גם ימינה בפנייה." עלייה חדה.
קלאץ', ראשון, פול גז. האוטו בקושי סוחב. אני מתבונן בקירות
הבתים מצדו השמאלי של הרחוב. "הלו, אתה הורס לי ת'אוטו. תחליף
כבר." קלאץ', שני, גז, קלאץ', שלישי. כל כך משעמם כל התהליך.
כמה אפשר? למה מי שהמציא את כל זה חשב שכדי ללמוד את הפרודצורה
המטומטמת צריך 28, במלים - עשרים ושמונה, שיעורים?.. "תעצור פה
בצד, חניה." ברקס, קלאץ', שני, קלאץ', ראשון, עצירה מוחלטת,
רוורס. ההגה ימינה, "יש זוית?", שמאלה, חצי קלאץ', ברקס,
ניוטרל, ארם-ברקס. "מה אתה רוצה לשתות?" שאלה רטורית. אני אף
פעם לא שותה בשיעורים שלו שום דבר. חוץ מזה שהוא חסיד גדול של
מיץ אשכוליות. לא בשבילנו. "יאללה, קדימה. אני עוד צריך לאסוף
תלמידה במשרד הרישוי." קלאץ', ברקס, ראשון, ארם-ברקס, גז,
קלאץ', שני, גז, קלאץ', שלישי. "אתה כמעט עולה על המדרכה! יש
לך מראה בשביל זה. תיזהר." ברקס, קלאץ', שני, קלאץ', ראשון,
עצירה מוחלטת. "תן זכות קדימה יפה. הם כולם מחכים." בטח מחכים.
הנה אחד נכנס למעגל וגרר מהרכב במעגל חריקת בלמים ושלל קללות
עסיסיות מהנהג. כאילו שאכפת לו. והנה משאית עם למד גדול מאחורה
נכנסת למעגל בלי לשים על אף אחד. אנשים מחכים. כולם מחכים. רק
לא לי. "נו, סע, אתה מתכוון לחלום פה כל היום?" מזל שהאתיופית
כבר הלכה. היא בטח הייתה נשפכת מצחוק על ההומור המדהים שלו.
גז, קלאץ', שני. נגמר המעגל, נוסעים סוף סוף. איזה פסיכים
בנתיב ליד. אני תוהה מה עוד הוא יעשה לי בשיעור לפני משרד
הרישוי. אבל אני לא שואל. זה הגימיק שלי בשיעורים האלה. לשתוק.
"טוב, בא לך על בינעירוני היום? יש לך זמן? כאילו, אני אוסף
ת'תלמידה ואחר כך היא באה איתי למודיעין וחזרה. אתה רוצה את
אחד הכיוונים?" נו מילא, מה אכפת לי. אמרתי שאסע למודיעין, יש
לי שם חברים, אולי אשאר אצלם או משהו. גז, קלאץ', רביעי, גז.
וואו, נוסעים 75. בעצם זה מעל למהירות המותרת. למה הוא לא אומר
שום דבר? נו מילא, נעזוב אותו. "תגיד, כמה אתה נוסע?" ברקס,
קלאץ', שלישי, ברקס. מעניין מה חברה שלי עושה עכשיו. לא שלי
כבר, בעצם. איזו מחשבה פרימיטיבית ונדושה. חבל שלא הזמנתי אף
אחד לשיעור הזה. קלאץ', שני, קלאץ', ראשון. עומדים ברמזור.
התלמידה נכנסת לאוטו. ילדה חמודה, סנטר מפוצל, עיניים שכמעט
יוצאות מהחורים, אבל מבריקות בצבע יפה. זה מה שרואים במראה
הפנימית. גז, קלאץ', שני, גז, קלאץ', שלישי. תיכף מתחיל הכביש
המהיר. בחיים לא נסעתי פה. "טוב, אז תקשיב, אתה רואה את
השלטים? כתוב 90. זה אומר שאתה נוסע 85 בשקט בהילוך חמישי,
בנתיב הימני. אם מישהו עוקף אותך, אתה נצמד לשוליים כמה
שאפשר." בכל זאת, מה היא עושה עכשיו? מחייכת לדמות שלי במראה
הפנימית. מתמתחת. באמת ילדה יפה. חבל שהוא לא הכיר לי אותה
קודם. מעניין מה אימא שלי הייתה אומרת אם הייתי מתחיל עם הילדה
הזאת. שיעורי נהיגה כמקום ההיכרות האולטימטיבי עם בנות המין
השני. צריך להמשיך הלאה, לא?.. גז, קלאץ', רביעי, גז. גז. גז.
קלאץ', חמישי, גז. "יש 90. די להאיץ. יש משאית מלפנים." טוב,
צריך לעקוף. המשאית הזאתי נוסעת איזה 30 בעלייה, המנוע לא סוחב
בכלל. אז עוקפים. "תיזהר, אתה שומע? יש לך אוטו משמאל שנוסע
כמו מטורף." בסדר, ראיתי אותו, אני לא עיוור. ברקס, קלאץ',
רביעי. המשאית המפגרת עוד מעט מולי. סוף סוף הצלחתי לעקוף.
הזיעה ניגרת מכתפיי במורד גבי, ואני חושב כמה מביך זה יהיה
כשאצטרך לצאת מהאוטו והילדה מאחורה תוכל לראות אותי ככה. שוב
במראה הפנימית. איזה כיף בנתיב השמאלי. לא הייתי יורד ממנו
בחיים. "טוב, תאיץ קצת אם אתה רוצה לגמור את העקיפה." פול גז,
ממני לא צריך לבקש פעמיים. קלאץ', חמישי, פול גז. 95, 100, 105
- יש ירידה, אני ממשיך להאיץ. הוא כנראה לא שם לב. קצת מפחיד
לעקוף ככה, מכוניות גם מימין וגם בנתיב הנגדי משמאל, הפסיכים
האלה נוסעים איזה 120. אבל מילא. היא בטח נורא גאה בי, מאחורה.
החלטתי שהיום אני לא מעביר לניוטרל יותר. הסתכלתי עליה במראה
הפנימית ומשכתי את ההגה שמאלה בכוח. הוא לא הספיק לבלום.