הוא ישב לו בודד על הפרח חלם על אהבה שעדיין לא הגיעה, על
התשוקה שעוד לא הפציעה.
זה היה לפנות בוקר כשזה קרה, הרגע ששינה הכל, הרגע שכולם מחכים
לו, מצפים שיבוא בשלב מסוים בחיים.
השמש עלתה והפרח העיר את הפרפר ואמר לו שהיום הולכת להיות
זריחה מדהימה כזאת שלא רואים כל יום, והוא צפה בה כולו רועד
מרוב אושר והתרגשות, היא הייתה כל כך יפה כזאת שלא שוכחים
לעולם, כזאת שרואים רק בחלומות הרחוקים.
השמש הייתה בגוונים של סגול וורוד, צהוב ואדום ואולי טיפה טיפה
כחול. ובאותו רגע ידע הפרפר שהוא מאוהב עד טירוף חושים בשמש
המדהימה...
הוא החליט לעוף אליה ולהגיד לה כמה רק הוא אוהב אותה וכמה הוא
חושק בה !
הפרח אמר לו שהוא משוגע שאי אפשר להגיע לשמש שכולם יודעים את
זה ועם רק טיפה יתקרב הוא יישרף !
אבל הפרפר לא הסכים להקשיב, לא הסכים שמישהו ינפץ לו את
החלום.
הוא עף אליה עבר בשדות, עבר בהרים, עבר עמקים ועבר ימים ואפילו
אוקיינוסים... אבל לא הצליח להגיע לשמש. בסוף עצר על איזה עדן
חלון ושם שמע שני ציפורים רכלניות מדברות, אז בעוז ובאומץ שאל
אותן עם הן יודעות איך להגיע לשמש? הציפורים צחקו וגיחכו ואמרו
שזה בלתי אפשרי !
ואז ציפור שלישית התערבה ואמרה ששמעה פעם מציפור אחרת שציפור
אחרת סיפרה לה שיש ארץ שנקראת "השמש העולה" ושאולי ינסה למצוא
אותה...
הפרפר הודע לה וישר התחיל לעוף עבר שדות וימים, יבשות
ואוקיינוסים...אך שום דבר לא מצא.
ולבסוף לאחר שכבר אפסו כוחותיו הוא נשבר והתחיל לבכות, הרגיש
בודד ועצוב הרגיש איך אשליות מתנפצות.
ואז פתאום שמע כל רך פונה אליו ושואל: "למה פרפר יפייפה כל כך
בוכה ועצוב?"
הוא הסתכל בהלם מוחלט וראה שזאת השמש, הוא שאל עם היא יכלה
לענות לו כל הזמן והיא אמרה שכן ברור !!
הוא אמר לה שהוא מאוהב בה קשות, שהיא מדהימה ויפה והוא חושק
בה...
השמש הייתה נבוכה ואמרה תודה...
הם העבירו שעות בדיבורים וסיפורים והרגישו עד כמה הם דומים
וכמה הם אוהבים.
אבל הייתה בעיה ברגע שהפרפר יתקרב לשמש הוא יישרף הרי היא
חמה...
ולזה אין פתרון השמש בכתה והפרפר צרח אבל שום דבר לא יכל לשנות
את המצב.
מאותו יום השמש יצרה עננים שבוכים בשבילה והפרפר חזר להיות
גולם.