לא סופרת ריסים,
אבל זוכרת בע"פ את קימורי פניך.
שעות התבוננתי בך ישן,
ומתאר פניך עולה בי במדויק כשאני עוצמת עיני.

שעות, מתבוננת, נושמת בשקט, בגניבה,
לא לזוע, לא להזיז את היד שנחה עליך.

גם היום, השתנקתי למראה הטוב שבעינייך,
לא היה זמן, להתעכב
סובבתי את הראש ונדהמתי
הכית בי בנהרות של רוך.

ובמגע מלטף, אתה קונה אותי
שעל אחר שעל, של חוסר בטחון.

מתבוננת בך, ובפליאה עדיין
כעל יצור חדש.
לא מתעכל, לא נצרב את תוך העיניים
מסרב למצוא, משכן של קבע בחיי.