לילה אפל, ירח שט בין עננים, ערפילים מכסים את עיניי הנוגות
ואני שוכב במיטתי וחולם, חולם לי בהקיץ:

ואת לידי מחממת אותי, מחבקת אותי בין רגליך, אומרת אהבה
ואת עוטפת אותי בידיך, יונקת ישותי אליך, שואבת נחמה
יד מלטפת, נאחזת בחזי, זיז לעולם, יתד של שפיות בשבילך יקירתי
ואני מצטמרר ממגע השמיכה העוטפת את שנינו
לעולם לא ידמה מגעה למגעך, לעולם לי הוא מגעך
שפה לשפה נפגשו, אומרות סיפור עממי ישן
והבטן בקרבי רוטטת, רומזת: זמן לליטוף נוסף
חופן בידי אבן אודם, אדום סמיך כדבש, שולח יד מיוזעת, אדיש ללא
חשש
נוגעה במצח החם, וליבי עומד מלכת, שרף בעל מלכות ותפארת מטמיעה
האבן בתוכך
ואת מתרגשת,לוחשת, כמו אישה שהוכשה והארס בה מפעפע.
וטווה לי את כותונת עופרת, כותונת שתהיה לי למזכרת
ואומרת בקול שירדים אלוהים, קום, צא, לך לים הגדול, לך וצלול
ופוסקת רגלים משחררת אותי מכלאך, והחופש הוא קר, העצב בו מולך
מתקדם בשביל שבין גיא להר דרך יער ירוק עד שהדרך נגמר
ומולי קם לו הים הגדול, מתהדר בגווני הלבן התכול
גלים מתנפצים לחוף החולי, זה אני, כן זה אני
דורך על החול, ומכניס רגל הססנית למים, והם אוהבים
כמעת כמו אהובתי
גופי כבר עטוף וגרוני נחנק, הכותונת מושכת אותי למתה במהירות
הבזק
ואני מקבל את התשלום, והרי זה מחיר זול ללילה אחד של תענוגות
ללילה אחד של אור

ובעודי קם מהמיטה שטוף זעה קרה, אני חושב לעצמי:
שאין בליבי געגועה רם יותר מאשר לאותה הילדה הקטנה