כולם לבנים אבל אני שחור,
האם בגלל זה אני צריך לסבול?
הפעם זה הסוף - הפעם זה אמיתי,
בחיים שלי לא הייתי כל כך רציני...

לא רוצה ללכת אחרי העדר,
רוצה להיות שונה - אבל גם בסדר
אני כבשה שחורה בחדר לבד,
לא מתקבלת ע"י העדר כמו שהיא רוצה.

הגיע הזמן לחשוב על פיתרון,
אולי את עצמי אצבע כמו כולם,
אבל זה לא אני - הצבע דוהה,
לפני דעתם - אני שוב דוחה.

אז למה שדברים טובים לא יקרו?
בגלל צבע, צורה? או סתם חוסר דימיון?
מדוע דווקא לי ולא לאחרים,
שיש להם להם את אותם חטאים?

מנסה לצעוק,
מנסה למצוא משהו מתוק,
אבל הכל תמיד נדפק,
וכל מה שהשגתי - הכל הולך פקאק..

הפעם זאת הייתה הפעם האחרונה,
לא יותר כבשה שחורה,
לא מה שאתה רוצה -
לא רוצה להיות קיים

בינתיים זהו הפתרון,
אין שום דבר יותר נכון,
מהחיים שלי שום דבר לא יצא,
למרות כל מה שאני מנסה..