|
גופתה נמצאה מול המחשב בשעה 2 וחצי לפנות בוקר יום חמישי 27
ליוני.
אף אחד לא הבין למה היא לקחה את חבילת הכדורים. היא היתה כל כך
מאושרת, כל כך שמחה או שזאת היתה רק תחפושת? רק מסכה?
היא דיברה עם אנשים כל הזמן, חייכה כל הזמן, הכירה אנשים צחקה
איתם אהבה אותם. אבל הם לא אהבו אותה בחזרה. היא עשתה בשבלם
הכל. והם לא הסתכלו עליה בכלל. הם אהבו אותה אבל רק בתור ידידה
שלהם בתור אחת שאפשר לדבר איתה מתי שכואב, אפשר לבקש ממנה מה
שחסר. אבל אף פעם לא באו אליה ושאלו אותה: "כואב לך משהו? חסר
לך משהו? את צריכה מישהו?"
וכל מה שהיא היתה צריכה זה חיבוק אבל היא היתה זאת שנתנה את
החיבוקים. נתנה את החיזוקים והיא בעצמה היתה כל כך חלשה כל כך
שבירה אבל לא היה מי שיראה את זה.
אז אם אתם רואים מישהו שמחזק אולי תשאלו אותו פעם אם הוא צריך
חיזוק כדי שיום למחרת לא תראו את מודעת הפטירה שלו. |
|
|
אני נוסע.
נסיעות הן הנפש
של העולם הזה.
נסיעות נשארות
לעד.
הכל פשוט : צלע
הר ירוק ומצמיח
עצים ועשב,
ומולו צלע הר
צחיח ושרוף
שרב,
אני נוסע
ביניהם. הגיון
פשוט של צד
השמש
וצד הגשם. ברכה
וקללה, צדק ואי
צדק
אני נוסע
ביניהם. רוח
שמים ורוח
הארץ,
רוח נגדי ורוח
איתי. אהבה חמה
ואהבה קרה
כמו נדידת
ציפורים. סעי,
סעי מכונית.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.