מערכה א', תמונה 1

השעה מאוחרת, פנס רחוב אחד דולק. מלינה נזרקת החוצה אל הרחוב
(מצד הבמה) ונזרקים עליה חפצים שונים וביניהם מזוודה.

סם: (מצד הבמה) ואל תחזרי לכאן יותר, כלבה מטורפת! (טריקת
דלת)
מלינה: (נופלת ומשתטחת על הרצפה, ואחרי כן קמה בחיפזון,
צועקת לצד הבמה) למה?! למה אתה עושה לי את זה?! אחרי כל מה
שעשיתי בשבילך, ככה אתה זורק אותי לרחוב, כמו זבל?... (נחלשת
ומתמוטטת, מתחילה לאט לאט לבכות) זה ברור. אם לא הייתי כל כך
תמימה, אם לא הייתי מאמינה לכל הבולשיט שלו, אולי לא הייתי
נמצאת כאן, בתוך הבוץ, בוכה כמו ילדה קטנה...
אין לי יותר כלום... (קמה ומתחילה לאסוף את החפצים שלה לתוך
המזוודה, בלי לקפל, במהירות) רק כמה בגדים, בגדים שלבשתי
כשהייתי יפה, כשהוא עוד אהב אותי, אם הוא אי פעם אהב אותי...
הבן זונה הזה. (בכי מתפרץ)(הפסקה, מביטה למטה ומתיישבת על קצה
הבמה= אמצעו של גשר ברחוב)
שיקרת לי, אלת הנהר. את לא זורמת, את לא זורמת לאן שבא לך.
ואני, גם אני לא זורמת לשום מקום. שתינו תקועות כאן, בבוץ, ומה
נותר לנו? כלום. הבטחת לי, הבטחת לי אושר. ולאן כל זה נעלם?
(צועקת) איפה טעיתי?!!
(יוצאת)

תמונה 2

מכניסים כמה שולחנות וכיסאות, בית קפה. סם יושב וקורא עיתון
בשולחן מרוחק, לבוש חליפה הדורה. אנשים בשולחנות אחרים
מפטפטים, שולחן אחד ריק. האור נדלק לאט (אפקט פלשבק) ומלינה
נכנסת לבושה בשמלה פשוטה אבל סקסית, עם כובע רחב שוליים,
ומתיישבת בשולחן הריק. המלצר נכנס ומביא למלינה "תפריט", והיא
מחייכת סתם. סם מסיים לקרוא את העיתון, לוקח לגימה מהקפה
ומבחין במלינה, מעיינת בתפריט. סם קם אל מלינה.

סם: סליחה, גבירתי, איכפת לך אם אני אשב לידך?
מלינה: (מופתעת שפונים אליה) מה המניע שלך?
סם: סתם, התחשק לי ליפול ברשתה של אישה מפתה על הבוקר. אמרו
לי שזה טוב לעיכול... (מלינה לא מתרשמת) ושזה טוב לעוד כמה
איברים בגוף... (מלינה מביטה מבט סתמי אל סם).
מלינה: מי אתה? ולמה אתה דווקא עכשיו?...
סם: כי בעוד פחות משנייה אני עומד להתעלף מהיופי שלך. מותר
לי לשבת לידך, אלילה?
מלינה: אל תגזים. עוד לא לקחתי את מנת האמברוסיה והנקטאר
היומיים שלי... (מחייכת).
סם: כמה שהחיוך שלך יפה. (הפסקה) מה הזמנת לעצמך?
מלינה: עוד לא הזמנתי, וכבר צצים לי בשולחן כל מיני דורשי
טיפים...
סם: איזה טיפ אני ביקשתי ממך?
מלינה: טיפ, איך לכבוש אותי בעשרים שניות. אבל אתה כנראה כבר
לא זקוק לטיפ הזה, כי עברו כבר עשרים שניות.
סם: אה, אני מבין, אני נמצא לידך יותר מדי זמן... טוב, בפעם
הבאה שאני אראה אותך אני אדע שיש לי בדיוק עשרים שניות לכבוש
אותך, מהמילה הראשונה.
מלינה: בוא שב כבר, יא נודניק. איך קוראים לך?
סם: קוראים לי סם. ומה שם האלילה שעוד לא אכלה אמברוסיה
ונקטאר?
מלינה: מלינה. לא שם אלילי במיוחד.
מלצר: (ניגש לקחת הזמנה) ובכן, מה בשבילך גבירתי?
מלינה: אמממ... אני רוצה אספרסו קצר, זה הכול.
סם: תרשום את זה על חשבוני, מארק.
מארק: או.קיי, סם. (הולך)
מלינה: אתם מכירים?
סם: כן. אני הבעלים פה. (הפסקה, משפיל מבט) את יודעת, זאת לא
הפעם הראשונה שאני רואה אותך פה. כמעט כל בוקר את עוצרת כאן,
עם המרצדס- בנץ המדהימה שלך, יוצאת עם הרגליים הארוכות
והדוקרות שלך לכיוון השולחן הזה, שאני תמיד דואג להשאיר אותו
פנוי בשבילך, מתיישבת ומזמינה רק אספרסו קצר.
מלינה: טוב, זה לא שיש לי הרבה ברירות אחרות, אין בעיר הזאת
הרבה בתי קפה כמו שלך, שיודעים להכין כזה אספרסו קצר.
סם: טוב, זה בגלל שכולם משתמשים במכונות מטומטמות בשביל
להכין את זה ואני מכין את זה לפי מתכון איטלקי שקיבלתי מסבא
שלי.
מלינה: אז אתה איטלקי. נחמד... עכשיו אני מבינה למה כל שאר
האספרסו הם סתמיים כל כך. לך יש רגש לזה.
סם: יש לי רגש לכל דבר שהוא מהיר, קצר, ישיר, ותוקף... (בוהה
במלינה).
מלינה: (מסתכלת על השעון) אוי, אני חייבת לטוס מכאן... יש לי
ישיבה בעוד חצי שעה. (קמה והולכת, מסתובבת לאחור עם חיוך)
סם: (בקול רם) אני אראה אותך מחר?!
מלינה: כנראה שכן.
(חושך, כולם יוצאים עם כל הדברים)

תמונה 3

מלינה נכנסת בבגדים פשוטים, ומתיישבת בקלילות של מישהי
מאוהבת על קצה הבמה- גשר, מסתכלת למטה.

מלינה: את יודעת, אלת נהר יקרה שלי, את- שמלווה אותי מאז
ילדותי, איזה דבר נפלא קרה לי?... (הפסקה, מקשיבה "לנהר") לא,
נחשי שוב. לא זכיתי בלוטו, ולא, גם לא השתכרתי, כמו שאת רגילה
לראות אותי כשאני שמחה באופן לא צפוי. (הפסקה) התאהבתי, אחותי
אלת הנהר. התאהבתי בגבר הכי מקסים שיש. כזה, מהסוג שכבר הפסקתי
להאמין שקיים...
יום אחרי יום, אני באה אל בית הקפה שלו, והוא כל כך מפנק אותי
ודואג לי ושואל אותי שאלות... כל הזמן מנסה להזמין אותי לבילוי
ובמקום זה הוא פשוט מצחיק אותי... זהו. (הפסקה, מחייכת) אני לא
יכולה להחזיק כל כך הרבה זמן את ההצגה שלי. מתישהו אני אהיה
חייבת להגיד לו שגם אני מרגישה אליו משהו. (הפסקה) תודה לך,
אחותי. כן, גם אני מאמינה שהכל יסתדר לטובה, ושאני וסם נהיה
מאושרים ביחד. אין שום סיבה שלא... הוא הרי מכין את האספרסו
הכי טוב בעיר הזאת. והוא היחיד שאיכשהו לקחתי ללב. (קמה)
להתראות, אחותי.
(יוצאת)

תמונה 4

חושך, מוזיקה רומנטית ללא מילים. סם ומלינה יוצאים מצד הבמה,
מלינה עם ז'קט עליה, וסם גם כן עם ז'קט. סם מחזיק את המזוודה
בידו, והוא נמצא בצד הרחוק יותר מהקהל.

סם: (עוצר ונעמד מול מלינה, מחזיק אותה) את לא מסוגלת לתאר
לעצמך כמה אני מאושר, שאנחנו עוברים לגור ביחד. סוף סוף, משהו
טוב קורה לי בחיים.
מלינה: ואתה לא יודע איך שאני שמחה שאתה עובר לגור אצלי. עד
עכשיו, הייתי חוזרת כל יום אל הקירות, שכבר נמאס להם לארח לי
חברה. והיום- אני סוף סוף אוכל להיכנס לבית, כשאני יודעת שאני
לא הולכת להיות בו לבד יותר.
סם: מלינה, יקירתי, מה כבר עשיתי שזכיתי בך?...
מלינה: עשית הרבה יותר ממה שהיית צריך, סמי אהובי. בוא,
ניכנס...
סם: רגע, לפני שאנחנו נכנסים... את רוצה שנמשיך הלאה, לשלב
הבא?
מלינה: איזה שלב?
סם: את יודעת, להתחתן וכל זה... להביא ילדים, להזדקן
ביחד...
מלינה: אתה בטוח שאתה גבר? בחיים שלי לא שמעתי גבר שמדבר
בכזאת קלילות על להתחתן ועל ילדים... ועל להזדקן! בחיי, סם,
אתה פשוט יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי.
סם: אני מדבר על כל זה בכזאת קלילות, כי האהבה שלי אליך עושה
אותי קליל. אני לא מודאג משום דבר יותר, עכשיו כשיש לי אותך.
מלינה: בוא ניקח את זה שלב שלב, לאט לאט. תן לי קצת להתרגל
אליך, עוד לא התרגלתי לכמות כזו של אהבה בחיים שלי...
(סם ומלינה יוצאים מחובקים מהצד השני של הבמה)

תמונה 5

חושך, לאט לאט נכנס אור בהיר. מארש החתונה של מנדלסון, מלינה
בשמלה לבנה והינומה, סם לבוש אלגנטי. אורחים לידם, כומר.

כומר: אני מכריז עליכם בעל ואישה, כה עדים אלוהים, הנהר
והאורחים- זוג מקודש אתם ומי ייתן ודבר לא יפריד ביניכם. (לסם)
אתה יכול לנשק את הכלה.
סם: (מתקרב לנשיקה עם מלינה)
מלינה:  (מתקרבת אל קצה הבמה, וזורקת את הזר אל הקהל, כמו
לתוך הנהר. היא צופה בזר "מתרחק").

(האורחים מעיפים אורז באוויר. סם לוקח את מלינה אל מחוץ לבמה
וכולם מריעים להם. מלינה מנופפת לשלום, כולם יוצאים אחרי כן).

תמונה 6

השחקנים מסדרים מיטה ומנורה במרכז הבמה. חושך, סם ולורן
שוכבים על המיטה, מלינה נכנסת והיא מדליקה את האור במנורה.

מלינה: (צועקת צעקת בהלה וחוסמת את פיה)
סם: (מתעורר מהאור, קולט שמלינה רואה אותו ישן במיטתם עם
לורן) מלינה, זה לא מה שאת חושבת.
מלינה: (בבכי חנוק) נכון, סם, אתה צודק. מההתחלה זה לא היה
מה שאני חושבת. (הפסקה) ומי הנערה המאושרת, שאני רואה בתור
עובדה קיימת מול העיניים שלי, בתוך המיטה שלי?
סם: (מגחך במבוכה) זאת לורן, תכירי...
מלינה: לפחות היא לא נוחרת. (הפסקה) היא נראית יפה מאוד, סם.
תגיד, מי היא, אם היא לא מי שאני חושבת שהיא?
סם: (קם מהמיטה, לובש חלוק, ולוקח את מלינה קרוב לקהל, רחוק
מהמיטה, מדבר בשקט) מלינה, אני חייב להסביר לך משהו, וזה הולך
להיות לך מעט כואב.
מלינה: אה, כן?! זה בסדר, מאמי, נשאר לי עוד קצת מקום, רווח
קטן, לעוד קצת כאב. דבר. אבל דבר מהר!
סם: די, מלינה, תירגעי. אני מצטער. אני לא אעשה לך את זה
יותר שוב.
מלינה: נו, (מחייכת) אל תשאיר אותי במתח כאן. מה רצית לספר
לי, הדבר הזה שעמד להכאיב לי? (הפסקה) אני רוצה, אני רוצה
שתכאיב לי, אני רוצה למות מרוב הכאב.
סם: (צועק) תפסיקי לדבר ככה!! לעזאזל אתך! (לורן מתעוררת,
רואה מה קורה ומתחמקת החוצה)
מלינה: (מעיפה מבט קצר אל לורן) נו, הזונה הקטנה שלך יצאה.
אתה יכול לדבר עכשיו חופשי.
סם: או.קיי. (הפסקה) מלינה, אני ולורן מאוהבים. אני בוגד בך
אתה כבר שלושה חודשים. והיום, עוד היום, את אורזת את כל החפצים
שלך ועפה מפה.
מלינה: מי לעזאזל אתה חושב שאתה, הא? בא לגור אתי בבית שלי,
מתחתן אתי, בוגד בי ומעיף אותי מהבית שלי?!
סם: את שוכחת, מלינה יקירתי, שלא חתמנו על הסכם רכוש.
הרומנטיקה, את יודעת. כל מה שהיה שלך, הפך להיות שלי. עכשיו,
גם הבית הזה שלי. ואם את לא רוצה שאני אעיף אותך מכאן בכוח, אז
אני מציע לך לארוז עכשיו את כל החפצים שלך וללכת מכאן בשקט.
מלינה: אולי אתה חושב שאתה תעיף אותי בכוח, אולי אתה מעז
לחשוב שאתה יכול לעשות לי הכל כי אני אוהבת אותך, אבל אני
בחיים לא אלך מכאן בשקט,  חת'כת חלאה!
(מלינה וסם מתחילים להכות האחד את השניה, בסוף מלינה נופלת על
הרצפה וסם לוקח אותה על הידיים. מוציא אותה אל מחוץ לבמה,
ומתחיל לזרוק אל מחוץ לבמה- בצד המנוגד לצד בו התחילו את
ההצגה- את המזוודה, בגדים וחפצים).
סם: ואל תחזרי לכאן יותר, כלבה מטורפת!
("טורק דלת", רץ החוצה אל הכיוון השני, יוצא)

תמונה 7

מלינה יושבת על קצה הבמה כמו בתמונה 1.

מלינה: את ראית את הכל. וידעת, ידעת הכל ולא אמרת לי כלום.
לא הזהרת אותי. ואולי הייתי צריכה להזהיר את עצמי.
אבל איך אפשר להיזהר כשמתאהבים?... (הפסקה) בחיי, אילו רק
יכולתי לנקום. אילו רק היית אלת הנקמה ולא אלת הנהר, ולא היית
ממשיכה לזרום לך כאילו לא קרה לי כלום...
(בוכה, נכנס אנטרוס- האל הנוקם אהבות שבוזו, לבוש כאל יווני)
אנטרוס: אני שומע את בכיך, מלינה, וכך גם אמפיתריטי, אלת
הנהר הזה, שהתחננה לפניי שאבוא ואעזור לך.
מלינה: (מבין הדמעות) מה? אני מכירה אותך?...
אנטרוס: סליחה, לא הצגתי את עצמי כראוי. אני אנטרוס, ידידו
של קופידון. אני אחד מאלילי האהבה.
מלינה: מי זאת אמפי...?
אנטרוס: אמפיתריטי? זאת אלת הנהר, ידידתך. היא מכירה את כל
הסיפור שלך, והיא סיפרה גם לי. זה נדמה כאילו היא קיימת רק כדי
לשמוע אותך מספרת לה על חייך. בשם זאוס, איך שאני שמחתי לחינם
כשהתחתנת עם הטיפוס הזה, סם.
מלינה: זה לא יכול להיות אמיתי.
אנטרוס: את כבר למדת את הלקח- שאין שום דבר אמיתי. ובכל זאת,
הייתי רוצה שתסמכי עליי, ושתדעי שבאתי להציל אותך מהצרה שנכנסת
אליה כל כך בשמחה.
מלינה: אם הייתי יודעת שזאת תהיה צרה, לא הייתי נכנסת אליה.
תסלח לי, אנטרוס, או מי שלא תהיה, כי אין לי חשק עכשיו
לפלירטים. אני עדיין לא מוכנה שתתחיל אתי.
אנטרוס: אני מבין, אבל אני לא מפלרטט אתך, בשום פנים ואופן.
אני האל שנוקם את נקמתם של האוהבים שהושפלו, של אלה שאהבתם
בוזתה, שאהבתם הפכה לבדיחה מרושעת. אני לא לוקח נשים בריבאונד
כל כך מהר...
מלינה: (מתעודדת, מחייכת חיוך מר, מוחה את הדמעות) אז,
אנטרוס... איך אתה מציע לי להתמודד עם הבוגד שנמצא אצלי
בבית?...
אנטרוס: יש לי תוכנית...
(מלינה ואנטרוס יוצאים מהבמה)

מערכה ב', תמונה 1

לורן יושבת על ספסל במרכז הבמה, עם סם. האור נדלק, סם קם
והולך לצד כדי לקנות עיתון מהמוכר שבצד הבמה. אנטרוס נכנס מהר
ומתיישב ליד לורן. סם והמוכר בפריז.

אנטרוס: יום יפה היום, נכון, לורן?
לורן: סליחה, אני מכירה אותך מאיפשהו?
אנטרוס: את לא מכירה אותי, אבל את עלולה להכיר אותי אם לא
תיזהרי מסם.
לורן: מה? מי אתה?
אנטרוס: אני אנטרוס, אבל זה לא מה שחשוב כרגע. אני לוקח אותך
אתי עכשיו, וזה יהיה לטובתך. האמיני למילתו של אל נקמות
האהבה.
לורן: (צוחקת) מה זה, מתיחה? איפה המצלמה? עלק אתה אל יווני!
כן, ואני מרילין מונרו.
אנטרוס: את מי?...
לורן: מה, אתה לא מכיר את מרילין מונרו?
אנטרוס: לא, מי זאת?
לורן: או. קיי, יכול להיות שאתה אל יווני ענתיקה, שלא יודע
מי זאת מרילין מונרו.
אנטרוס: לורן, אין זמן. בואי אתי, סם אחר כך ימצא אותך באותו
המקום, אל תדאגי.
(אור חזק מאוד,אנטרוס ולורן רצים החוצה, חושך, סם והמוכר
יוצאים החוצה).

תמונה 2

אנטרוס ולורן נכנסים ומתיישבים על קצה הבמה.

לורן: או.קיי, עכשיו אתה מוכן להסביר לי מה לעזאזל קורה כאן,
ולמה אני לא נמצאת עכשיו עם סם שלי?
אנטרוס: אני אסביר לך, ברגע שתפסיקי לשקר.
לורן: איזה שקר אני משקרת, במחילה ממך?
אנטרוס: לגבי סם. סם לא שלך.
לורן: מה, מלינה שלחה אותך? איזה דפוקה! גם אני וגם היא...
אני- על זה שבאמת האמנתי שאתה אל יווני, והיא- על זה שהיא חשבה
שאני אאמין לבולשיט הזה!
אנטרוס: את רוצה עוד הוכחה לכך שאני אל יווני?
לורן: רק בשביל הסקרנות. לא באמת איכפת לי מי אתה. אני רואה
דרכך. אתה מנסה להפריד ביני לבין סמי, וזה לא יצליח לך, לא
משנה איזה קשרים יש לך עם... (מנסה להיזכר בשם) זאוס.
אנטרוס: אני רק אתן לך מחשבה אנושית, וברגע שתסכימי עם
המחשבה הזאת, שוב ניפגש. ועד אז אני אניח לך לנפשך.
לורן: אז אני לא אסכים למחשבה הזאת בכלל. (הפסקה) ואולי כן-
אבל לא בקול רם.
אנטרוס: אני... קורא מחשבות. את מבינה, זה בא עם התפקיד.
ברגע שתביני את המחשבה שאני אתן לך ותסכימי אתה- את תראי אותי
שוב.
לורן: טוב, מה זה?
אנטרוס: המחשבה היא כזאת: כמו שסם בגד במלינה, הוא עלול
לבגוד גם בך. כמו שהוא דפק את חייה של מלינה, הוא עלול לדפוק
גם לך את החיים. להתראות. (חושך, אנטרוס יוצא, אור).

תמונה 3

לורן יושבת על הספסל כמו בתמונה 1, סם מתקדם לכיוון לורן
ומתיישב לידה. היא במצב הלם.

לורן: (אל עצמה) לא, אני לא מסכימה. אותי סם אוהב. הוא לא
יבגוד בי. הוא בגד במלינה כי מלינה הייתה כלבה זקנה ועשירה.
סם: על מה את מדברת?
לורן: לא, הוא לא יעשה לי כלום, הוא לא יעניש אותי.
סם: (קם ומתחיל להכות את לורן עם העיתון בחוזקה) תעני לי
כשאני מדבר אתך, זונה!
לורן: (מתקפלת מהמכות, מסוככת על עצמה עם הידיים) מצטערת,
סמי, מצטערת!! (מתחילה לבכות)
סם: (מתיישב) עכשיו, על מה את מדברת, לעזאזל?
לורן: לא שום דבר רציני.
סם: את דיברת עליי, כאילו את מנתחת אותי. אמרת שאני בגדתי
במלינה בשביל הכסף שלה. אל מי דיברת?
לורן: דיברתי אל עצמי.
סם: ומה עשית, שאמרת שאני לא אעניש אותך?
לורן: לא אתה, מישהו אחר.
סם: אבל מה עשית, שמגיע לך עונש?
לורן: הרסתי את הקשר בינך לבין מלינה, כשנתתי לך. ידעתי שאתם
נשואים ובכל זאת לא היה איכפת לי לזיין אותך.
סם: אז תירגעי. אף אחד לא יעניש אותך על שום דבר, כי אני זה
שזיין אותך ואני זה שבגד במלינה.
לורן:  (בהיסטריה) אבל, אתה לא מבין! יש איזה אל יווני אחד
שעלול לעשות לי משהו, ו...
סם: (קוטע) אמרתי לך להירגע, לא?
לורן: איך אני יכולה להירגע?!
סם: הנה, אני ארגיע אותך (מעיף כאפה על לורן, לורן נופלת
מהספסל).
לורן: (בוכה) טוב, אני מסכימה! אני מסכימה, אנטרוס!

(פריז, אור על לורן, אנטרוס נכנס, מעיר אותה ולוקח אותה בחיבוק
אל מחוץ לבמה. אור, סם מתעורר).
סם: לורן? לורן!!!... (מחפש אותה, יוצא מהבמה).

תמונה 4

לורן ואנטרוס יושבים על קצה הבמה.

לורן: (משפילה ראש) עכשיו, עכשיו אני מאמינה לך. אני מצטערת
שלא האמנתי לך קודם.
אנטרוס: זה לא שפגעת בי, לורן. האדם היחיד שפגעת בו זה
בעצמך.
לורן: אתה הולך להעניש אותי?
אנטרוס: אני יכול להעניש אותך, אבל אני לא אעשה את זה.
לורן: למה?
אנטרוס: כי אני צריך שתעשי לי טובה.
לורן: מה אתה רוצה שאני אעשה?
אנטרוס: עכשיו, כשאת חוזרת למציאות, סם יציע לך נישואין. הוא
נבהל מהאופן שבו נעלמת לו ברגע שהוא הכה אותך. תסכימי, למרות
שהוא מכה אותך ומגיע לו שרק תהרגי אותו. אם תסכימי, ותלכי עם
התוכנית שלי, לא רק שאני לא אעניש אותך, אלא אני גם אפצה אותך
על כל הסבל.
לורן: הוא רוצה להציע לי נישואין?! (שמחה, מתרגשת)
אנטרוס: כן, אבל אל תשאבי לתוך זה. אחרי שתתחתני אתו, ברגע
הנכון, תגרמי לו לחתום על הסכם שמעביר את כל הרכוש על שמך. אני
צריך שתישארי ממוקדת במטרה, או שאני כן אעניש אותך.
לורן: (בטון מזלזל) מה כבר תעשה לי?
אנטרוס: יש לי כמה ידידים טובים באולימפוס שבכיף יעזרו לי
לגרום לך חיי סבל נוראיים- קופידון, שלא מוכן לתת לך יותר
אהבות כי גנבת לעצמך אחת. הרה, האלה המגנה על הנשים הנשואות,
שמוכנה לעשות לך נזקים השווים לנזקים שהיא עשתה למאהבות של
זאוס בעלה. וונוס, היא שהעניקה את היופי לכל הנשים- על כך
שקיללת את מראיה של מלינה- שתיקח לך את היופי שהיא נתנה לך.
לורן: בסדר. אני אעשה מה שצריך.
אנטרוס: מה שאת תעשי זה מה שנכון לעשות.

(יוצאים)

תמונה 5

לורן יוצאת מצד אחד של הבמה וממולה בא סם. הם נפגשים באמצע
הדרך.

סם: לורן, לאן נעלמת לי?! את יודעת כמה הפחדת אותי?
לורן: אני בסדר, סם. לא קרה לי כלום. עכשיו, תעזוב אותי
בשקט. (עוברת אותו).
סם: (תופס את לורן בכתף, לורן נעצרת) לורן, רק תקשיבי לי.
לורן: דבר.
סם: את יודעת שאני אוהב אותך, ואין לך מושג עד כמה אני מצטער
על המכות. זה לא יקרה לי שוב, אני מבטיח. פשוט הרגזת אותי.
לורן: (מסתובבת, מדברת לא בהתלהבות) אני סולחת לך. גם אני
אוהבת אותך.
סם: את יודעת, חשבתי על משהו. (שולף את הקופסא של טבעת
הנישואין מהמעיל) מה דעתך (פותח את הקופסא) שנתחתן? תינשאי
לי?
לורן: (בטון מנסה להתלהב) בטח, אהובי! (סם שם את הטבעת על
אצבעה של לורן, לורן וסם מתחבקים, ויוצאים).

תמונה 6

מלינה ואנטרוס יושבים על קצה הבמה.

מלינה: נו, מה מתקדם?
אנטרוס: בינתיים, לורן וסם מתחתנים.
מלינה: מה?! למה נתת לזה לקרות?! הוא עדיין בעלי! (הפסקה)
הכלבה הזאת... היא לא תקבל את כל הרכוש שלי! אתה חסר תועלת,
אנטרוס. אתם, האלים היווניים, מבטיחים ולא מקיימים כלום.
אנטרוס: מלינה, את לא מבינה. אני רציתי שהם יתחתנו. זה חלק
מהתוכנית.
מלינה: חלק מהתוכנית להרוס אותי?!
אנטרוס: זה חלק מהתוכנית שלי לנקום בסם.
מלינה: ומה עם לורן? לה לא מגיעה נקמה?
אנטרוס: אני משתמש בה עכשיו בשביל להתנקם בסם. אל תדאגי, את
בידיים הנכונות.
מלינה: מאז שאני עם סם, יש לי אלף סיבות למה כן לדאוג. אני
לא סומכת יותר על אף אחד. (הפסקה) אני לא אוהב יותר אף אחד.
אנטרוס: אל תשללי את האהבה האמיתית. היא עוד תגיע. פשוט
התאהבת בגבר הלא נכון. קופידון יפצה אותך על השגיאה שלו. את רק
צריכה לחכות, מתוקה.
מלינה: (מחייכת למטה, לא אל אנטרוס) בסדר... (הפסקה) אז מה
לורן הולכת לעשות בשבילנו עכשיו?
אנטרוס: לורן בינתיים תגרום לסם להתאהב בה יותר ויותר. ברגע
הנכון, היא תבקש מסם שיעביר על שמה את כל הרכוש שהיה שלך, עם
הרכוש שלו. זה מה שקורה בינתיים. יותר מזה אני לא אגיד לך, כי
זה עלול לשבש את התוכניות.
מלינה: למה אתה לא יכול לומר לי? אני לא אהרוס כלום.
אנטרוס: את כן עלולה להרוס את הכל, כי את עדיין מאוהבת בסם.
אני יודע את זה.
מלינה: לפי מה?
אנטרוס: חוץ מזה שאני קורא מחשבות מטעם היותי אל, יכולתי
לדעת את זה רק מאיך שהגבת כשאמרתי לך שסם ולורן מתחתנים.
מלינה: (משפילה מבט, מחייכת, ואז מסתכלת על אנטרוס) אני
סומכת עליך.

(מלינה ואנטרוס יוצאים)

תמונה 6

לורן וסם נמצאים ליד המיטה, סם שותה יין ונוחת על המיטה.
לורן הולכת לכיוון השולחן ומוציאה דף מהמגירה, ולוקחת עט. לורן
ניגשת אל סם ותופסת לו ביד.

לורן: בוא, סמי יקירי. אני צריכה שתרשום לי את השם שלך.
סם: (צוחק, שיכור) את לא יודעת איך קוראים לי?
לורן: לא, אני לא יודעת.
סם: אז למה התחתנת אתי?...
לורן: אני צריכה את השם שלך כדי לדעת למה באמת התחתנתי
אתך...
סם: טוב, אני בא.
לורן: (מושיבה את סם ליד השולחן, מגישה לו את העט) הנה,
תכתוב לי כאן את השם שלך.
סם: (חותם) עכשיו את באה למיטה?
לורן: בטח, יקירי. רק תן לי להחליף למשהו נוח...
סם: (הולך לכיוון המיטה ונוחת עליה עם הפנים למיטה)
לורן: (לוקחת את הדף, מקפלת אותו ומכניסה אותו מתחת למזרן,
יוצאת, שמה כותונת סקסית, נכנסת,  הופכת את סם ונשכבת לידו)
(חושך, לורן וסם יוצאים עם המיטה)

תמונה 7

לורן ואנטרוס יושבים על קצה הבמה.

לורן: (מגישה לאנטרוס את החוזה החתום) הנה, הבאתי לך את זה.
אנטרוס: החתמת אותו על זה? יופי.
לורן: מה עכשיו? אני חייבת להישאר עוד עם המפלצת הזה?
אנטרוס: לא. עכשיו, אני רוצה שתגידי לי משהו.
לורן: מה?
אנטרוס: את למדת לקח מכל העניין הזה?
לורן: (חושבת) אני לא בטוחה. אני חושבת שכן. (הפסקה) למדתי
לא לקחת את מה שלא שייך לי, לחשוב לפני שאני פוגעת באנשים, כי
בסוף זה תמיד יחזור אליי.
אנטרוס: צודקת. גם אני למדתי את זה, ממך. (לורן מחייכת)
עכשיו, לורן, תספרי לי- מי הגבר שאת הכי היית רוצה להיות אתו,
שאת מכירה, היום?
לורן: (חושבת, מחייכת) אני יודעת בדיוק מי... אני מתגעגעת
לג'ו. אני והוא היינו ידידים בתיכון, והייתי מאוהבת בו. אבל...
משום מה זה לא עבד בינינו. הייתי מתה להיות אתו עכשיו, או
לפחות לדעת מה שלומו, אם הוא מרגיש טוב, אם החיים עשו לו טוב.
אנטרוס: נחשי מה? ג'ו הוא התגמול שלך. מגיע לך. חוץ מזה, הוא
בדיוק פנוי, והחיים שלו לא רעים בכלל. אבל אני אתן לו לספר לך
בדיוק מה עבר עליו מאז התיכון. (הפסקה) העלמתי אתמול את רישומי
הנישואין שלך ושל סם. אתם לא נשואים יותר.
לורן: (שמחה, מחבקת את אנטרוס) תודה לך, אנטרוס. (עוזבת
אותו, הפסקה) אני אומנם אשמח אם אני אראה אותך שוב, אבל לא
בנסיבות שבגללן אתה בד"כ בא כדי לראות אנשים...
אנטרוס: גם אני אשמח לראות אותך שוב. ואל תדאגי- אני,
קופידון והימן משגיחים על שניכם מלמעלה.
לורן: תודה. (קמה, הולכת שני צעדים, עוצרת ומסתובבת) רגע, מי
זה הימן? זה עוד אל אהבה שאני צריכה להיזהר ממנו?
אנטרוס: הוא לא כזה נורא... הוא אל הגעגועים. הוא בהחלט טווה
עכשיו את חוטי הגעגועים ביני לבינך, ידידתי.
לורן: עוד נתראה. (יוצאת, אנטרוס מחייך לעצמו ויוצא)

תמונה 8

לורן וג'ו מגיעים ביחד למרכז הבמה, הולכים יד ביד.

לורן: עכשיו אתה מבין איך מצאתי אותך?
ג'ו: בטח... ואיך שאני שמח שמצאת אותי!
לורן: זה טוב כל כך לראות אותך אחרי כל השנים האלה.
ג'ו: לא תאמיני לי.
לורן: מה?
ג'ו: מאז אותו היום, כשאמרת לי שאת מאוהבת בי, פחדתי ממך. לא
ידעתי אם אני מסוגל לאהוב אותך כמו שרצית. ומאז שסיימנו את
התיכון, עברתי בין בחורות שלא היו משמעותיות בעיניי, כי חשבתי
עליך, כל הזמן. רציתי למצוא אותך, אבל פחדתי שלא תרצי אותי
אחרי שהתאכזבת ממני כל כך.
לורן: לא התאכזבתי ממך עד כדי כך!
ג'ו: (מסתכל למעלה) תודה רבה לך, אלוהים!

(סם יוצא מהכיוון השני של הבמה, מסתובב חזרה כמו לסגור את הדלת
מאחוריו ו-"מנסה לנעול")
סם: לעזאזל, למה המפתח הזה לא נכנס?!
לורן: סם מותק, זה בגלל שהחלפתי את המנעולים אתמול... לא
נורא, מה שאמור לקרות- יקרה.
סם: מה אמור לקרות?... את מדברת כל הזמן בחידות מחורבנות!
ג'ו: תשמור על הפה שלך עם ארוסתי!
סם: מה???
לורן: אני וג'ו עומדים להינשא. אני ואתה כבר לא נשואים. כל
הרכוש של מלינה, שהעברת על שמי, נשאר כאן, ואני נכנסת עכשיו
לקחת את הדברים שלי.
סם: (שבור) רגע, למה את לא לוקחת אתך כבר את הכל?... כבר
לקחת לי את הלב ומעכת לי אותו, אז למה את לא לוקחת גם את הרכוש
אם כבר טרחת לרמות אותי בשבילו?
לורן: אני לא צריכה את הרכוש הזה. הרכוש משעבד, אתה לא יודע?
ביום אחד הכל יכול להיעלם... (ג'ו ולורן צוחקים) וחוצמזה, לגבי
הלב שלך? אתה יכול לקחת אותו בחזרה אליך. שברתי לך אותו כראוי
למי ששבר את הלב למישהי אחרת... (סם משפיל מבט ומהנהן, ג'ו
ולורן "פותחים את הדלת" ויוצאים, סם יוצא מהכיוון השני,
מושפל).

תמונה 9

מלינה ואנטרוס יושבים על קצה הבמה.

מלינה: אז זהו. הכל נגמר. (הפסקה) תודה לך, אנטרוס. אני
אסירת תודה לך.
אנטרוס: אני לא רוצה שתהיי אסירת תודה לי. עשיתי את הכל מתוך
אהבה.
מלינה: אז מה אתה רוצה שאני אעשה, שיראה עד כמה אני מעריכה
את המעשה המופלא שעשית עבורי?
אנטרוס: (קם וצועק למטה) אמפיתריטי! את שומעת אותי?!
אמפיתריטי: (בשורה הראשונה עם מיקרופון) אני שומעת אותך,
אנטרוס ידידי.
אנטרוס: אמפיתריטי, את עדה כעת לקשר שאני עומד לקשור עם
נשמתה של מלינה, שהיא אהובת כולנו. (אל מלינה) קומי אליי,
אהובתי. (מלינה קמה) התאהבתי בך, ברגע שאמרת לי לא להתאהב בך.
זאת האכזריות המצחיקה של ידידי קופידון, תמיד מתנהג לפי חוק
מרפי. אבל דווקא בגלל זה אני אוהב אותו. דיברתי היום בבוקר עם
הרה וזאוס, ושניהם הסכימו להפוך אותך לבת אלמוות, ושתשרתי אתי
באותו התפקיד- כאלת הלבבות השבורים. (מוציא "אמברוסיה"
ו-"נקטאר") שתי ואכלי, ואז נלך שנינו אל הנצח של האולימפוס.
מלינה: אני לא יודעת מה להגיד.
אנטרוס: את לא חייבת להגיד כלום, אהובתי. רק שתי ואכלי את
האמברוסיה והנקטאר, שיהפכו אותך לאלה, האלה שלי.
מלינה: אני יודעת מה להגיד.
אנטרוס: מה את רוצה להגיד?
מלינה: שאני אוהבת אותך, גם בלי להיות אלה. (אוכלת ושותה,
נכנס ילד ומניח על ראשה של מלינה זר עלי דפנה). יש לי עכשיו
נצח שלם לאהוב אותך.
(אנטרוס ומלינה מתחבקים ומתנשקים).


                                    סוף.