"סליחה"
מה זאת כבר המילה הזאת "סליחה"?
ולמה לעזאזל כולם עושים כזה עיניים גדולות ממילה כזאת קצרה?
אנשים יכולים לעשות את הדברים הנוראיים ביותר ולבקש סליחה עם
פרצוף עצוב והכל פתאום נסלח ונהייה בסדר.
אז מה יש במילה הזאת?
ולמה כל כך קשה להגיד סליחה?


לפניי כמה ימים רבתי עם חברה שלי. היינו החברות הכי טובות 12
שנה. בעצם, זה כמעט כל החיים שלי. מאז שאני זוכרת את עצמי היתי
איתה. כל הזכרונות הטובים שלי הם ממנה.
תמיד עשינו הכל ביחד. היינו מבלות יחד כל היום.
יש לי זכרון מתוק אחד ממנה כשהיינו בנות 5 והלכנו לקנות ממתקים
בחנות. שנינו קיבלנו 50 שקל כל אחת כדמי חנוכה והחלתנו לעשות
מסיבת ממתקים. קנינו המון המון ממתקים בכל הטעמים והצורות
האפשריות. אחר כך באנו אליי הביתה וישבנו שעה בחדר שלי. במשך
השעה זללנו את כל הממתקים שקנינו. זה היה כיף לא נורמאלי
וזכרון שאני אף פעם לא אשכח.
כמובן שאחר כך היה לשנינו קלקול כיבה ולא יצאנו במשך יומיים
מכאב הבטן. אבל דיברנו בטלפון וסבלנו יחד.

ופעם אחת כשהיינו בנות 12, והגענו ליומנו הראשון בכיתה ו'
החלטנו לעשות רושם על כל הכיתה שלנו. קמנו שעתיים לפניי הזמן,
התקלחנו ועשינו תסרוקות אחת לשנייה ושמנו המון המון איפור כי
חשבנו שזה יפה וניסינו להראות מבוגרות יותר. בסוף היינו בדיחה
מהלכת וכולם צחקו עלינו אבל אנחנו נהננו ולא היה לנו אכפת, כי
עשינו זאת יחד.

כשעלינו לכיתה ז, מייד התיישבנו אחת ליד השנייה. ולמרות שהכרנו
המון חברים חדשים, אף אחת מאיתנו לא חשבה על לצאת פעם לבלות
בלי השנייה. האחרים היו רק תוספת.
כולם חשבו שאנחנו מוזרות כי תמיד היינו יחד. אבל לנו לא היה
אכפת.

כשבכיתה ח' היה לי את החבר האמיתי הראשון שלי, החברה שלי קצת
קנאה, אבל היא גם מאוד עודדה אותי וסיפרתי לה הכל!
וכשנפרדנו, היא הייתה שם בשבילי כשבכיתי לה על הכתף. אני חושבת
שהרסתי לה את החולצה באותו יום...

ובסוף כיתה ט, כשסיימנו את כל המבחנים המסכמים והחלטנו לחגוג,
נסענו למועדון בחיפה. לקחנו את כל החברה הטובים שלנו אבל תמיד
הסתובבנו יחד. איפה שהיתה האחת-היתה גם השנייה.

בכיתה י' הפרידו ביננו ושמו אותנו בכיתות נפרדות. החלטנו לא
לתת לזה להשפיע על החברות. אבל היא התיישבה עם חברה אחרת וגם
אני.
בפעם הראשונה בכל שנות הלימוד שישבנו לכוד.
וככה גם התחלנו להסתובב יותר עם החברות החדשות מהכיתה
והסתובבנו פחות יחד. אבל עדיין ניסינו לשמר את החברות.
ויום אחד רבנו...
זו היתה סיבה טיפשית. סתאם לא רציתי לצאת איתה לקניון ובגלל
שביטלתי הרבה באותו זמן היא נעלבה עליי. אבל זו לא אשמתי שהיה
לי עומס יתר בחיים ולא הספקתי לעשות כלום. בטח שלא היה לי זמן
ללכת לקניון איתה בשביל סתאם להסתובב.
וחשבתי שאני צודקת. אז לא ביקשתי סליחה.
וגם היא חשבה שהיא צודקת, אז גם היא שתקה.
וככה בגלל שיחת טלפון אחת התקלקלה חברות שבנינו במשך 12 שנה.
עד אז היו לנו ריבים קטנים. אבל אחרי 5 דקות מקסימום היינו
רצות אחת אל השנייה.
ומה עכשיו? עכשיו אנחנו לא מדברות כבר כמה ימים. ואלה הימים
הכי נוראיים בשבילי. וגם אין לי למי לשפוך את הלב כי החברה הכי
טובה שלי לא שם בשבילי כדיי להקשיב. ואני לא שם בשבילה.
ולמה? כי למרות שהמילה "סליחה" היא קצרה ופשוטה, היא מסמלת
המון בשביל אנשים שבאמת מתכוונים אליה.
המילה הזאת מסמלת את כל הרגשות והחיבה ההדדית.
אבל זה נורא קשה להגיד שטעינו. ונורא קשה לבקש ממישהו שישכח
ושהכל יחזור להיות כמו קודם.
את הזמן אי אפשר להחזיר אחורה, אבל אפשר לתקן את ההמשך שלו.
ולכן אנשים, ובמיוחד חברים טובים, צריכים ללמוד איך להגיד את
המילה הכה פשוטה הזאת.

אז סליחה