ששששש... אתה שומע את הדממה. לילה עכשיו. כולם ישנים. החנויות
סגורות. השמש כבויה. לילה, פשוט לילה. הגמדים הקטנים שלוחשים
לנו באוזן מה מותר ומה אסור הלכו לישון. האנשים הגבוהים
שמדליקים ומכבים את פנסי הרחוב, גם הם הלכו לישון. הגנן השותק,
הקבצן בפינת הרחוב, איש התפוחים שתמיד מספר בדיחות, הליצן עם
העיניים העצובות, החברים של נטאשה, אפילו נגן הג'אז השחום
והעכבר שכל היום מתופף על הקירות נרדמו. לילה ... מעט מאוד
אנשים ערים בלילה. בשדות התעופה יש מספר פקחים עייפים ששותים
קפה ומסבירים למטוסים שהגיעה שעת שינה. יש חיילים ששומרים שלא
יפריעו לגבולות לישון. יש איש אחד ירוק, שמנווט את כדור הארץ
במקום אלוהים, כי גם הוא עייף וצריך לנוח. ואז יש את הבחור
הנמוך עם החצ'קונים, שמחלק לכולם קצת אבקת חלומות.
הירח עולה, גם הוא ישן, עובדה שהוא בקושי מאיר. אפילו הפטפוטים
האין סופיים של מוכרת הפרחים הסנילית נרדמו (הפה רק זז מתוך
רפלקס, אני חושב). ואפילו מערכת המוסיקה שלי נרדמה.
רק המחשב לא נירדם. הוא לא צריך לנוח. הוא ואני מקשיבים לדממה.
לפעמים אני מרגיש כאילו כולם ישנים, ורק אני יושב וכותב
סיפורים או שירים.
יום אחד פגשתי אותו, את הבחור שמפזר חלומות. הוא כבר התבגר מאז
שסבתא סיפרה לי עליו, כבר לא היו לו חצ'קונים. שאלתי אותו מה
שלומו. הוא אמר שבסדר, הוא שיקר. הסתכלתי עליו. הוא היה בחור
זקן, גבוה. מטר שמונים, אולי. היה לו זקן תייש כזה שהסתלסל עד
החזה. המכנסיים שלו היו קרועים מלמטה. מכף הרגל ועד לברכיים.
זו היתה מזכרת מאיזה נהג שיכור, לילה אחד, שדרס אותו. באותו
הלילה לכולם כמעט היו סיוטים, כי איש החלומות היה חמש שעות
בטיפול נמרץ. "תגיד לי, למה אתה עושה את זה?" שאלתי אותו. "מה
גורם לך להישאר כל הלילה ער, ולעבור בית בית ולחלק חלומות?" -
"תשמע זה לא קל", הוא ענה, "אבל תגיד לי אתה, למה אתה נשאר ער
כל הלילה עם המחשב שלך וכותב סיפורים?" הוא החזיר לי. "אני לא
יכול בלי. בכלל, אני טיפוס כזה, סגור, בתוך עצמו, אבל הדף סופג
הכל. אחרי כמה זמן... זה כמו ג'וק, זה ממכר". עניתי, מבין לאן
הוא חותר. "גם אני הייתי ככה. מהלך בלילה כמו סהרורי כדי להפיג
את הדיכאון. הכל כדי לא לחלום ולגלות שזה יישאר רק חלום. הכל
נגד לישון ולסבול מסיוטים. גם אני הייתי ילד סגור, החברה לא
קיבלה אותי. לילה אחד, כשהלכתי בגינה, גיליתי קופסה שחורה.
בפנים היה כתוב איך מכינים אבקת חלומות. ומאז אני עובר בין
הבתים. בהתחלה נגד הדיכאון, אבל זה ממכר, אתה יודע". לפני שהוא
הלך, שאלתי אותו ממה מכינים אבקת חלומות. הוא ענה לי במילה
אחת, קרץ ונעלם. "אהבה", זה מה שהוא אמר. אולי אם היה לי את
זה, יכולתי ללכת לישון. חזרתי למסך של המחשב והחלטתי להקדיש
סיפור לאיש החלומות... זה בשבילך צ'רלי.