זה היה ביום שישי גשום בדיוק 3 דק' לאחר שזהבה בנש סיימה שיעור
תנ"ך אצל כיתה  י' 7. בעודה גב' בנש פוסעת מטה, מטה במדרגות
יושבת לה קורין, מחנכת י' 1, בחדר המורים. קורין שבאותו זמן לא
הרגישה כ"כ טוב החליטה ללכת לביתה. קורין לפני שהלכה לביתה
הלכה לרוחמה בכדי להודיע לה על מחלתה ושזאת תאשר לה ללכת.
בדיוק שגב' קורין יוצאת מבית הספר בדרכה אל רכבה יורדת גב' בנש
אל חדר המורים וחושבת על כוס הקפה שתשתה בהפסקה. שתי הנשים לא
חשבו באותו הרגע כי אחת מהן תיפול קורבן למעשה מזוויע שיתבצע
ע"י אחד המורים.
קורין שבאותו רגע פותחת בעזרת מפתחה את דלת המכונית הייתה לבד
באזור (לפחות כך היא חשבה), ולא חשבה על כלום חוץ מכוס הקפה
החם אשר ממתינה לה בבית. קורין נכנסת למכוניתה ונוסעת לאיטה
אחורה היא שומעת שהיא פוגעת במשהו, מרוב חששות ופחדים גב'
קורין איננה חושבת כלל על הפגיעה ונוסעת כמה שיותר מהר ליעדה.
בחדר המורים באותו זמן יושבת לה גב' בנש יחד עם בעלה והם
משוחחים על החיים ובעיקר על ילד נוסף שהם רוצים להביא לעולם.
בנש ובעלה יושבים לבד בחדר המורים מכיוון שבאותו זמן שכבה ט'
ומוריה הלכו לטיול שנתי וכן גם מורי כיתה י'.
לאחר שבעלה של זהבה מסיים את הקפה הוא רץ מהר החוצה מכיוון שרק
עכשיו הוא זכר כי עליו להיות תורן חצר, הוא רץ מהר החוצה ורואה
כי ישנה מהומה סביב מגרש החנייה.
הוא רץ לעבר האזור ופתאום הוא מרגיש מעין צביטה בצווארו. באותו
זמן הוא לא חשב כי מה שפגע בו זה לא יתוש אלא חץ שנשלח בדיוק
מאזור חדר המורים.
מר בנש ממשיך לרוץ אך לאט, לאט הוא מאט את הקצב ונופל. מלותיו
האחרונות היו: "לא אני ביצעתי".....ממעט התלמידים ששהו סביב
הגופה רק אחד הבין את המשפט.
באותו רגע בדיוק רץ התלמיד אל כיוון חדר המורים, וראה דמות
מבצבצת מעד לחלונות חדר המורים. הוא הסתכל על הדמות והמשיך
לרוץ. הילד, שידע מי הדמות המבצבצת, לא רצה לעצור. מכיוון שידע
כי אם יעצור- ימות, ולכן הוא רץ במהירות אל כיוון חדר המורים.
כאשר התלמיד הגיע אל פתח החדר, הוא ראה דמות שוכבת על יד
השולחן. ליד הדמות היה מכתב. התלמיד לקח את המכתב, וקרא אותו.
הוא הבין כי ישנו רק אחד אשר יכול לכתוב מכתב שכזה.
באותו זמן מסביב לדמות ניגרה כמות עצומה של דם, וסכין אחת
הייתה נעוצה בגבה של המורה.
המורה הייתה זהבה בנש. התלמיד היה..........מת