|
תמונותינו
לא תישאנה לעד
את צבעי הקשת
שאהבנו לראות בעיניו של ילד בוכה.
הם יחזרו ליום היוולדם לאט לאט
ויהפכו את הבוהק הזהוב לאפלה.
הם יאכילו יונים וחתולים שחורים
הם ישדדו את הקבר שלהם.
ידינו מחזיקות בתמונותינו
עינינו רוצות לעורר את הדרקון הכחול
הוא נוחר לו עננים וחלומות סגולים
שיניו נבלעות בחיוך היבש של בנזין כתום
ושל חיבוק תלוי על רצועת העבר. |
|
|
אם אלוהים לא
היה רוצה
שנאונן, הוא היה
עושה לנו ידיים
הרבה יותר
קצרות!
ערגלית
פסיכודלית ברגע
של חולשה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.