לשבת על הדשא עם החבר'ה ולנקות את הראש.
אוי, כל כך התגעגעתי לזה, בפעם הקודמת שהינו בפארק הירקון
וכשהמנגל יצא מכלל שימוש (אז החבר'ה התפזרו) נשארנו מעטים
ולאחר שהטלנו מימנו אל אותו נהר, גיליתי לתומי כי חבר שלי שכח
2 חוברות נגינה של גיטרה, אז אימצתי אותן אל חיקי.
אותו חבר היה אוריה, בחור טוב, התקשר אלי בכדי שאחזיר לו אותן,
"כמובן שאחזירן" אמרתי לו, בחור טוב.
אמנם במדשאות הקמפוס רבצנו גם אכלנו, לא פעם השתזפנו והשקפנו
על בנות ישראל הכשרות, אבל זה לא נחשב.
היום בערב יצאנו כמה חברים טובים מצוידים בשתי גיטרות ובשתי
החוברות החדשות שלי, אה וכמובן לא שכחנו את הנרגילה ששמה הולך
לפניה- "גחלת לוחשת".
כך התמקמנו באיזה מקום נחמד, סופגים אל תוכנו את אור הירח, טוב
אולי מוטב שאדבר בשם עצמי. בכל אופן, הדלקנו גחל ובעזרת
הנרגילה מילאתי עצמי במסך עשן.
מסך העשן מותיר אותי לבדי, ברגע זה הזמן עומד מלכת ואני מנסה
לשכוח מהכל. יגאל אומר שאדם צריך קצת זמן לעצמו, לעצור את
העולם שרץ ורץ ולחשוב בבהירות ובצלילות הדעת, להבין.
מנסה את אי אלו אטרקציות שלמדתי לאחרונה ממאסטר דורון (או (D.G
Engeener .
מפריח לאוויר בועות סבון מהולות בעשן, בוחן את מסלולן, מרחפות
הן באוויר ומתגלגלות כלהטוטן. נדמה כי הן נוחתות ברכות אך
בהגיען לקרקע מתנפצות והעשן נגוז.
מתרווח ומתמלא בזמר נעים:

כל ארחי ופרחי "ראש" תופסים
גחלת לוחשת, הס היא לוחשת
סודות כמוסים
אבק כוכבים לאלה שבו חוסים
משכך כאבים
ולאור דמדומים עוד קול חרישי יסנן
כל עוד הגחל דולק אפשר לעשן

כך מזמזם ומפמפם לעצמי עד הופעתן של טבעות התעתוע שמבשרות- הכל
שטויות.
מבעד לעשן רואה אני את חברתי מימים ימימה יושבת על שפת האגם
ופורטת לעצמה.
בתנועה חדה מפלח את העשן האופף אותי ומתקדם לעברה.
אני מתיישב לצידה, היא פוסקת ממלאכתה "אתה לא רואה שאני
מתבודדת?!".
לפעמים עבדכם הנאמן שומע רדיו ברסלב וכבר השכלתי ללמוד כי
ההתבודדות היא מנהג בה האדם מתבודד, רק הוא עם עצמו (ואלוהיו),
חושב ומהרהר ומנסה להתקרב לקב"ה- מומלץ ביערות, בהם מתוודעים
לפלאי הבריאה,ויש המתבודדים עם גיטרה ומפיקים צלילים לנשמה.
"אז נתבודד יחדיו" עניתי.
בחוסר אונים היא אינה מגיבה וממשיכה לפרוט.
היא לומדת במדרשה, שם הבנות לומדות תורה,מחשבת ישראל (ליקוטי
המהר"ן, תניא..), רפואה משלימה, שיאצו, דרמה ומחול וסמים
קלים.
"תגידי, נראה לך שאני חי בבועה?" שאלתי.
"לא יודעת, למה?"
"כי יגאל אומר שכל העולם חי בבועה, חוץ ממנו ומחברה שלו"
"טוב שאין לו אגן מנופח"

לשווא אני מחפש את בבואת הירח באגם ולבסוף נשכב ומביט אל על,
הירח כבר לא מאיר עלינו- השמיים מכוסים בעננים אפורים והירח
מסתתר לו אי שם, נדמה והרקיע עוטה עצמו במסך עשן.
כל העולם הוא בועה אחת גדולה.