הזקן היה כל כך שמן עד שמפלי שלושת הסנטרים שלו רבצו על חזהו
כאוהד כדורגל שרוף לאחר הפסד קבוצתו. כל מבט ששלח הזקן לצדדים
הרעיד את שלושת הסנטרים, והם, אחוזי תזזית רטטו ימינה ושמאלה
כמבקשים אף הם לבדוק מה קרה ועל מה ההמולה.
למרגלותיו ישבו ארבע מעשר בנותיו, שלוש יפות ואחת לא. גם הן,
כמו אביהן עב הגוף והשנים, וכמו שלושת סנטריו, התבוננו באדישות
מהולה בסקרנות על העוברים והשבים בפדויים פינת הכרמל, ליד
החומוס של הפרסי.
שעתיים קודם, כבכל יום שלישי בבוקר, עליתי על אופני הברק שלי
לכוון דרום, גלימתי מתעופפת ברוח החמה עד שנחתתי למנה קומפלט
אצל הפרסי. אחרי הקומפלט שתיתי קולה בכוס נקיה-אך-לא-נראית-ככה
והתענגתי על מראהו של הזקן, שלושת סנטריו וארבע בנותיו, במיוחד
על הלא יפה שבהן.
בניגוד לשלושת פרחי השושן השחור לוהטות העיניים, צורתה של
הרביעית הזכירה לי קקטוס גבוה עם פרח צחור בראשו. אתם מכירים
את זה שאתם הולכים במשתלה, הכל סביב ירוק, אדום וסגול ופתאום
מגיעים לפינת הקקטוסים ולא מבינים מה הקשר? זו התחושה שהיא
שידרה. התנהגותה, עם זאת, היתה מסונכרנת להפליא עם התנהגות יתר
אחיותיה, בניצוח שלושת הסנטרים.
כשהגיע הקפה והדלקתי את הסיגריה השניה, יותר מכל רציתי לראות
את האם, החתיכה החסרה בפאזל. גלי הרצון שלי כנראה הגיעו ליעדם
והגברת התקרבה בסלואו מושיין למקום האירוע, יוצרת תכונה מיוחדת
בקרב איש הסנטרים ושלושת בנותיו. הבת הרביעית, משום מה לא
נרעשה מהמסדר לקראת האם, והמשיכה להשקיף באדישות, דווקא אלי.
האם התגלגלה אט אט, שלוש הבנות קמו לקראתה ולקחו מידיה את
הסלים כאשר הסנטרים מפקחים. הקקטוס עדיין התבוננה עלי.
לא אבוש ואודה, למרות חיבתי הגדולה לשושנים שחורות, מבטה של
הקקטוס כבש אותי כליל. בניגוד להרגלי להתמסר לתופעות
הפיסיולוגיות הנובעות מאכילת מנת הקומפלט עמוסת הפול של הפרסי,
הפעם התעמקתי בתחושות שהועברו לי במבט חם ואוהד של הקקטוס.

בבוקר התעוררתי עם כאב ראש קל, תחושת עקצוץ קלה בפי ופתקון,
מהסוג שאנשים מאמינים נוטעים בקיר מוזר, על השידה הכחולה:
"היה סביר...הקקטוסית".
הדלקתי את הסיגריה של הבוקר והוצאתי קוץ קטן מצווארי. תחושת
העקצוץ פסקה וכך גם כאב הראש הקל.  התהפכתי על גבי כפרת משה
רבינו עצילה ושקעתי שוב בהזיות על הקומפלט של הפרסי. אולי
אקפוץ לשם היום, כמדי יום שלישי.