[צריך להכיר את המגמה שלי (לשעבר, פרשתי מבתי-ספר לעד) בשביל
להבין את זה, אבל זה נחמד גם ככה, (פחות משעשע), בכל אופן,
אחרי שפרשתי הרשתי לעצמי לשנות את השם של היצירה]...

1. פנים / כיתת לימוד קולנוע / יום

נשמע צלצול, ילדים נכנסים לכיתה. המורה צבי כבר מחכה בפנים.

צבי:
שלום תלמידים, שבו, שבו.

גל:
צבי אני ממש מצטערת שכחתי להביא את התסריט שביקשת, אני אכין
אותו ליום ראשון ואני...

צבי:  
גל, אי אפשר ככה, אני מעיף אותך מהמגמה- צאי.

גל:
אבל צבי א...

צבי:
החוצה!

(שתיקה מביכה, גל לוקחת את הדברים שלה
ויוצאת מובסת מהכיתה בכניעה. הדלת נסגרת צבי ממשיך בשיעור)

צבי  מרים את התיק שלו לשולחן ומוציא מזמרה.

צבי:
תלמידים, התרגיל הבא שלכם הוא לכתוב תסריט על המזמרה הזאת.
שתיים שלוש סצינות, ושיהיה בתחום בית ספר.

דור, מירב, גילי, רוני, גל וכולם ביחד:
מה?!?!!

דור:
איך אנחנו אמורים לכתוב תסריט על מזמרה?!

מירב:
צבי זה בלתי אפשרי. מה מזמרה? זה מטורף.

דניאל:
מה יש לכתוב על מזמרה. מה כבר אפשר לכתוב על מזמרה?!

גל א:
מה הקשר בין מזמרה לחיים? ומה הקשר בין הבית ספר למזמרה?

מיכל:
האמת שזה נראה לי אפשרי, צבי.
(עידן מרים את ראשו מהשולחן ומסתכל על מיכל בעצבנות)

צבי:
תלמידים להירגע. זה משהו שהוא בר ביצוע.
אתם כל הזמן באים אליי בטענות שאני מגביל את היצירתיות שלכם
וכו'...
אז הנה- מה יותר יצירתי ממזמרה בשטח בי"ס.
ככה או ככה זה למחר.

(תקריב ליד של המורה שמכה בשולחן כפטיש של שופט המכריע גזר
דין)

2. פנים / ביתו של עידן / יום

עידן יושב מול המחשב ומנסה לכתוב משהו, רואים כותרת על המסמך
מעבד התמלילים- "תסריט לצבי". מראים את השעון קיר והזמן עובר.
הוא מתעסק עם מכונת הכתיבה שלו כותב משהו, מסתכל על מה שכתב,
מוציא את הדף, מקמט וזורק. קם, מתיישב, עובר זמן, מצית סיגריה,
חושב, מהרהר, מתחיל לרשום משהו, רואים את השעון עוד פעם, חולף
עוד זמן ואז רואים את עידן מתכסה והולך לישון.

3. פנים / הכיתה / יום

צלצול, התלמידים יוצאים מהכיתה בסוף השיעור ואחד אחד מגישים
לצבי את התסריט המודפס והמוכן שכתבו. עידן מתארגן אחרון ומגיש
גם הוא את התסריט לצבי.

4. פנים / הכיתה / יום

שיעור קולנוע שאחרי האחרון, התלמידים כבר יושבים, זהו אמצע
השיעור.

צבי:
רוני ושני תכינו את הציוד כאן אנחנו מצלמים היום ופה בכיתה.

(רוני ושני קמות  ומכינות את הציוד)

צבי:
טוב תלמידים, בחרתי בתסריט הטוב ביותר שהוגש לי ואותו נצלם
היום.

(מיכל לוחשת לעצמה "יש!" וקמה)

מיכל:
תודה, תודה צבי, תודה לכולכם, השקעתי את כל החיים שלי כדי
להכין את התסריט הזה ואני שמחה עכשיו לקצור את הפרות. דניאל-
קום אתה משחק. מירב- את הצלמת. גילי- את המפיקה. דור- אתה
הסאונד-מן. עידן.. אתה...תשב בצד...

(צבי מסתכל ומחייך)

צבי:
לא, לא מיכל, לא התסריט שלך נבחר. למרבה הפלא התסריט הטוב
ביותר היה של עידן.

(מיכל המומה, היא ממש "בשוק של החיים".
הולכת מושפלת חזרה למקום. עידן מחייך בניצחון, מרוצה)

צבי:
לתסריט קוראים "תסריט לצבי"
(ואז צבי ממלמל "וחסר בו סינופסיס").

(תקריב על התסריט הנוכחי ביד של צבי מודפס ונאה, רואים את
הכותרת וקצת מהתסריט. עוברים כ-11 דקות, הציוד מאורגן ומוכן
לצילום של השוט הראשון, רואים את המצלמה עומדת ומצלמת ילדים
נכנסים לכיתה בצלצול ואת צבי עומד במקומו ואומר "שלום תלמידים,
שבו, שבו". ואז המצלמה זזה שמאלה ומראה את עידן עומד מול מולה
ומחייך חיוך שטני).



סוף.