אני צורחת, צורחת בדממה
דממה שבה אנשים רק עומדים ומסתכלים
הם לא מגיבים
כמו בובות בחלון ראווה עשויות שעווה
אני בוכה, בוכה מולו
מול אותו אחד ששבר לי את הלב
והוא לא מגיב
האדישות אכלה אותו יותר מידי
אני נופלת, נופלת לתהום
תהום ללא סוף ללא קצה או תקווה
ואף אחד לא מציל
הם שכחו שאני קיימת
ואני אבודה במנהרה חשוכה
בלי אף אחד שיראה לי את הקצה שלה
אני לא יודעת מה אני עכשיו
אני לא מרגישה
אני בובה בחלון ראווה עשויה שעווה
האדישות אכלה אותי ושכחתי מי אני
שכחתי שאני קיימת
אני בדממה
דממת מוות |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.