שלום יומן יקר, אני כותב לך כבר זמן מה, בלי שתדע מי אני
בכלל, אז הנה הצצה לאני כמו שאני מכיר את עצמי.

אני זכר ישראלי (לא יהודי מבחירה) יליד 85'.
לא יכול בלי מוזיקה, מחשב או ספרים ועדיין לא יודע אהבת אמת.
אני אחד שכשמדבר פוחד להשמיע דעה, אחד שכאשר משמיע דעה פוחד
מהתגובות, אני אחד שכאשר מדבר, משמיע דעה ושומע תגובות, אני
מקבל אותן. אני מפחד מהחברה, אבל אני איש חברתי. אני מפחד
מכלבים, אני בן-אדם, והכלב הוא לא ידידי הטוב ביותר, לי יש
ידידים וחברים הרבה יותר טובים.

אני בן אדם של עקרונות.
הרבה עקרונות, ורובם, לא, הרבה מהם לא חשובים. למה לשמור על
עקרון לא חשוב? ככה. עקרון.

אני איש לא רע מטבעי, ואם בן אדם צריך עזרה, אני בד"כ שם, אבל
חלק מהעקרונות שלי מובילים אותי בחלקי לרוע, ובגלל החלק השני,
אני לא יכול לשנות את זה.

אני די צבוע, ולא מרוע, אלא מחוסר נעימות(ראו פרק ראשון) ולא
יכול לעשות שום דבר בנוגע לזה.

אני ילד, לא, נער די מבולגן, וגם די עצלן, כשהראשון נובע
מהשני, וגם בלתי נמנע מהנסיבות הידועות(אני עצלן מכדי לנסות
לשפר את עצמי...)

אני שונא התמכרויות, ואני לא מכור לכלום, חוץ מללעשות משהו.
לדוגמה, אפשר לחשוב שאני מכור למחשב או לנרגילה, אבל את שניהם
אני "עושה" כשאין לי משהו אחר לעשות ונורא משעמם לי. אני יכול
להפסיק עם שניהם אבל אז אני אשתעמם ונניח אגיע לפלילים.

בנוגע לזה, ולתגובות שקיבלתי ממך - אני כותב קודם כל בשביל
עצמי. לכן, כל פרק יעסוק במשהו שאני רציתי לפרוק, ולכן בפרק
המדובר, הפרק השלישי, לא היה שום דבר מסעיר ומעניין(מה לעשות
אני לא חיי בטלנובלה.), היו חיים. ובקשר לכתיבת המחשבות שלי,
אין לי כח(עלה למעלה ותראי למה...).

זה בערך כל מה שאני יודע על עצמי ולא השמטתי מתוך עצלנות,
נתראה כשנתראה,
אני.

אה, ויומן, זה הפרק היחידי שאני לא מבקש עליו שום תגובה.