קרה לי היום מצב כזה שבו אני נמצאת במה שנקרא "סימן שאלה"
לגבי משהו ופתאום בגלל משהו אחד או מקרה אחד או סיבה אחת
ספציפית הסימן שאלה פשוט נעלם.
אבל  במקום זה לא הבנתי מה קרה או מה לעשות עכשיו...
עכשיו אני לא יודעת עם להרגיש טוב או רע או עצובה או לא
עצובה.
מעין בילבול נוראי כזה שנבא מכלום.
פשוט כלום.
אוויר .
משהו שנמצא הרבה זמן באוויר.
פשוט עומד שם, ואני סתם עוד ילדה קטנה ומפגרת לא יודעת מה
לעשות איתו.
אבל שטויות ! לא?.
אנשים עושים טעויות... אנשים נופלים לפעמים...
לומדים מהטעויות לא????
כאילו, אם הייתי נניח חמור.
והייתי מפליצה על מישהו.. ( אחנו מדברים פה עם אופן תיאורתי...
אני לא באמת חמור...) והפלוץ היה מאוד מאוד מאוד חזק ומאוד
מאוד מאוד מסריח.
אז מי שהפלצתי עליו כנראה היה מתרגז באותו הרגע....
( ברור שיתרגז! הפלצתי עליו!)
אבל אחרי זה אני יבטיח שלא אפליץ עליו יותר לעולם.
אז בטח הוא לא יסלח לי.
הרי הפלצתי עליו ובגללי הוא הסריח שבועות וימים.
למה שיסלח לי על כזה דבר???

אבל מצד שני.... אם אני אבקש ממש ממש יפה...
ויוכיח לו שאני לא יפליץ עליו יותר?

אולי זה יעבוד לא?

מצד שלישי ... נניח והוא היה מפליץ עלי... אז בטח הייתי סולחת
לו...
כי איך חמור עם בעיות גזים יכול להאשים אחד עם אותה מגרעה?

אז חפיף... זה כואב קצת ואז עושים חושבים ואולי בכל זאת הייתי
כבר שוכחת מזה....

אופיר את ממש מפגרת את יודעת את זה?!?!
אתה כותבת מלא משפטים ומלא שטויות ובטח כל מי שקורא את זה
עכשיו בכלל לא מבין על מה מדובר!
אבל זה כל היופי בעצם.. להבין לבד ולתת לזה לדבר אל כל מי
שקורא את זה בצורה אישית...

אין לי כח לכל ה"ממבו ג'מבו" על כמה שהחיים מסריחים וכו..
יש לי מספיק כאלה...
אני פשוט מדברת לעצמי וכותבת....
( זאתאומרת... אני פשוט כותבת ... אני לא מתחילה לדבר אל עצמי
בקול רם... זה יהיה מפגר...)

יודעת מה ממש באסה?
שמנסים לדבר עם בנאדם שאת מכירה כלכך כלכך כלכך טוב.....
ושאת מפחדת להיפתח והוא בטח שהוא מפחד..
את הרי הפלצת עליו.....
אז שניכם מנהלים שיחה על מצב החאסות בשטחים במשך לפחות חצי
שעה.....
ואז את מתחילה לכתוב לעצמך מעין מונולוג או שיחה או מה שזה לא
יהיה... העיקר שזה לעצמך.