מסטוליקר התעורר.
זאת היתה יקיצה טבעית ואחת מהטובות שבהן. קרני השמש שחדרו מבעד
לחלון העירו אותו באיטיות עד שפקח את עיניו.
היד הימנית שלו נרדמה כמעט לגמרי מכיוון שישן עלייה , והוא היה
רטוב מזיעת לילה מעיקה.
הוא הוריד מעליו את השמיכה ונתן לה להחליק לרצפה באיטיות , אחר
כך התמתח לאיטו.
מסטוליקר בחן את החדר בעיניו. משהו נראה לו מוזר אבל הוא לא
הצליח להבין מה בדיוק השתנה מאז ליל אמש.
הוא קם מהמיטה ודידה לכיוון השירותים. הוא שטף את הפנים במים
קרים , ומכיוון שמברשת השיניים נעלמה הסתפק בשטיפת הפה עם
תערובת של מים ומשחת שיניים.
מסטוליקר חזר לחדר וניסה לשחזר את אירועי ליל אמש.
הוא נזכר איך התקשה בהכנסת המפתח לחור המנעול ואיך שילוב קטלני
של אלכוהול , ניקוטין , וחוסר בשעות שינה גרם לו לאיבוד שיווי
משקל ונפילה נואשת על הרצפה.
מסטוליקר נזכר במראה הרצפה המתקרבת לראשו במהירות. ובקול
ההתרסקות של ראשו על הרצפה הקרה שהדהד בחדר שניות ארוכות לאחר
מכן.
מסטוליקר ניסה להיזכר איך ומתי הספיק להתפשט מבגדיו , לשכב על
המיטה ולהתכסות כאשר לפתע שם לב כי הרצפה מכוסה כולה בשברים
ורסיסים של זכרונותיו.
הוא הרים את השמיכה מהריצפה וחשף עוד ועוד רסיסים. בהיותו אדם
מחושב ומסודר , שלא לומר אפילו מרובע , נעל מיד את נעליו כדי
למנוע מצב שבטעות יחדור אחד הרסיסים לכפות רגליו היחפות.
כהרף עין כבר היה עסוק בטאטוא ואיסוף השברים מהרצפה לתוך
היעה.
הוא הסתכל בערימת הזכרונות השבורים וחייך לעצמו.
- רסיס של יום הולדת 7 הוא נושף על הנרות ומביע משאלה.
- רסיס של יום שיגרתי בבית הספר.
- רסיס גדול יותר של מארב ארור בלבנון.
- אבק זיכרון של ריח השמפו של אהבתו היחידה.
- חתיכה די גדולה ומבריקה של אותו היום שבו נהרג אביו.
"זאת תיהיה בעייה לא פשוטה לחבר את זה עכשיו".
הוא הסתובב לפתע לשמע הקול מאחוריו וכמעט הפיל שוב מבלי משים
את ערימת השברים.
הקול התיישב בנינוחות על מיטתו והמשיך : "מה קרה מסטוליקר?
התחלנו להיות קצת פרנואידים?"
מסטוליקר הביט בקול במבט אפאתי משהו ואחר המשיך לעסוק באיסוף
שאר הרסיסים שעל הרצפה.
"יש לך דבק שלוש שניות?"
"לא"
"מהדק נייר?"
"לא"
"נעצים?"
"לא"
"סיכות?"
מסטוליקר הביט לכיוונו של הקול במבט קצת יותר זועף בתקווה כי
זה יפסיק להטריד אותו בזמן איסוף השברים. הוא כבר יכל לדמיין
את עצמו דורך על אחד הרסיסים הארורים בטעות. מדמם את עצמו
למוות מרסיס של זיון גרוע. |
