חיי אדם קצרים הם:
עלה כמל ונושר אל העפר
וכך אדם שבמספר שנותיו
הצליח לפרוח ולהתיר רישומו
לפני שחזר אל יסודו - העפר
והאדם - זה הקטן,
מה לו בעולם?
והוא - היה כלא היה
בתום ימי חייו.

הוא לעמל נולד ואושר
מקצתו ראה - אך,
לא גמר את שהתחיל
ונאסף כמו השיר
שזה מכבר נחרז
ולא נגלה הרז
כי כל אדם - עצמו מכיר
יודע ומבין
ואין אדם שני לו
המכיר אותו - עצמו
יודע ומבין

כמוני - אדם קטן - קטנטן
חיי קצרים ואין לי זמן
לגמור את שהתחלתי
ולהבין הרז
שלשמו הגעתי הנה לעולם
האם לראות, להתענג
במוחשי - כבת זנונים
בבית המזמוטים?
או כדי לתרום לאלוהים
את אמונתי וכל נפשי?
או בכלל לשלבם:
המוחשי והמופשט?
עם רוח אלוהים ומעשים
טמאים.

הלא הטוהר גז מזמן
האם היה אי פעם?
ומעשי החולין הם
שבונים את העולם
"פרו ובנו" - כך נאמר
ו"שמור את השבת"..

כל אדם הוא אדם
בפני עצמו וכל משפחתו
חבריו קרוביו ומכריו
למינהם -
כל אילו רק תחנות
בחייו.

כל אדם מציב את מטרותיו
או חי לפי הכלל
של מוסכמות חברה
לפי מה שינחוהו
או בכלל

ויש כאלו השונים
מכל האחרים
כלומר,
מה?!