אני רוצה קצת שקט, ואולי אהבה, כי כמו שמתנגן לכולנו לפעמים
בראש...
"וכשאין הגנות, רק שדות נטושים
לא עובר לנו יום בלי מגע אנושי..."
ופגשתי מעט אנושיים.
והכרתי ואהבתי יותר מדי שנאה ומסכות.
ופגשתי במוות, שקוטף לא בזמן.
ויצא לי לדבר עם משהו שם למעלה, לא אעיז להגדיר את זה בתור
אלוהים הרי אני עוד כאן.
והייתי במרכז , וגם קצת לבד.
ואהבתי וקרבתי, ונתתי מעצמי, והתאכזבתי.
ואני לא מתחרטת ואעשה זאת שוב.
ועברתי רגעים של צימאון, ורגעי בחילה.
וכבר חזרתי לא פעם לאהוב דמותך, אבל לא נתת לי לאהוב אותך.
ובכיתי וצחקתי, וגנחתי וצעקתי.
וכבר הצלתי אחרים מנפילה, והתרפקתי בתוך זרועותייך ונפלתי עליך
במקום על קרקע קשה.
וירקתי שלוש פעמים כשראיתי חתול שחור, עד שהבנתי עד כמה שהם
מביאים לי מזל טוב.
לא לקחתי כלום, ועדיין ראיתי מלאכים ושדים, כי אני מאותם
המוזרים.
ולא הפסקתי לשתות עד שאיבדתי את ההכרה, כי זה מטשטש את החושים,
וכי הוא אומר שאני בן אדם מקסים ותמיד כיף לקבל ממני נשיקה, אז
אולי רק..
"שים בפה עוגה של שוקולד אה...אה..., או... תקוות או עוד קצת
עוד.."
רציתי קעקוע והתחרטתי בסוף, בקושי מחויבת לשמור על עצמי.
ולבשתי שמלה ארוכה, וזרקתי שתי קופסאות נובלס לתיק.
וחייכתי לעצמי לפני שיצאתי, כי הכינרת מחכה לי תמיד.
קניתי גיטרה, וציירתי על הקירות, ועכשיו ותמיד אני כותבת, כי
השקט פה ברמת הגולן מטריף.
והכי אני רוצה ללמוד אולי גם  לרקוד להזדיין ולחיות?
"לעשן סיגריה לחבק אישה בחום לקרוא ספרים מתחת למנורה"......
אני לא רוצה לכתוב יותר על כאב.
לא על חושך, לא על צלקות .
אני לא רוצה לחשוף יותר דברים שעברתי, דרך מילים חנוקות,
לאנשים שלרוב זרים לי, אפילו את.., אפילו אתה...
לא לחשוף את הפחדים, לא את החלומות.
לא רוצה לשנות את הסגנון כתיבה.
"ואת מבקשת, רק בחושך...., רק בחושך, רק בחושך, רק בחושך"