"אוף!" זעקו שמי חזה שקוף העור ועטוי הורידים
וגופה נרטט למגע מבטו רחב הנפש
חברו התאים יחדיו בהרמוניה הורמונלית
משאלת לב כאן לא תעזור
וקטורת הלאות, בדידות, דלות אופפת אותי קיטורים
האם אתה הוא אביר האבירים?
נפש מהולה בדידות נאנקת
לצעוד שוב או לראשונה
במשעולי הלבנים הצהובות
בהם נותר לה רק ללכת ולתהות לא עוד
על נפשות שזורות,
משאות נפש וגוף הנידונות לכליה מובטחת,
עם ערבות אך
ללא הטבות, ללא הנחות ובלי ביטוח לבאות
שכן מארץ עוץ קוסם ישן כעת
אם כי אחיזת עיניים לא תזיק מעת לעת
קלישאה מתפתלת בתוכי כמו
כדור אקדח מרסקת איברים
והלב הינו בכל מקום, זולג ממני
בדמעות פלדה שאין להן מפתח
רק עוד קלישאה תצילני מן האבדון
עצב כן זה כל מה שטמון בנבכי אמתחתי המנטלית
אודה לך אם תועיל בדרכך הפנומנלית
לנבור ולגלות את שאיני נורמלית
ולאחות את קרעי הבתולין שנאבדו בשדות הסרפדים של האהבה
הרדיקלית
ולבתק מחדש, כן, חושקת בך ואיני ריאלית. | 