|
היא עזבה אותי...
והכל בגלל בורקס.
אני בחיים לא אגע יותר בבורקס תפוחי אדמה. אסור היה לי לאכול
אותו, הוא היה שלה. אבל מה היא רצתה שאני אעשה? שאצום?
היא כל כך התעקשה שלא אגע בו...אבל הייתי כל כך רעב...
היא אמרה לי 'לא'- אני אמרתי לה 'כן'
היא צעקה לי 'עזוב אותו'- אני צעקתי לה 'עזבי אותי'
וככה זה נמשך, עד שהרעב גבר עלי ולקחתי ביס.
היא יצאה מהבית בסערה וטרקה אחריה את הדלת.
אם היה עוד משהו לאכול בבית הכל היה נראה אחרת... אני לא הייתי
רעב... לא הייתי אוכל את הבורקס... והיא, היא היתה נשארת
איתי.
אם היה לי קצת כסף הייתי יורד למטה, לדוכן הפלאפל של ציון
בר-כליפא והייתי קונה איזה מנה. אבל כל הכסף שלי הלך על דברים
שקניתי...לה...
וציון, ההוא מהפלאפל, מכיר אותי כל כך הרבה זמן, יכל לתת לי
איזה חצי מנה והייתי מחזיר לו כסף כשהמשכורת היתה נכנסת, אבל
לא... הוא כל כך קמצן שאפילו על הקש של הטרופית הוא גובה כסף
אז חצי מנה- איפה?
למה כל זה קרה לי? יכולתי למנוע את זה.
בורקס...בורקס...בורקס... זה לא יוצא לי מהראש. כל הזמן אני
חושב רק על למה לקחתי את הביס ההוא... כל הזמן, מהדהד לי בתוך
הראש- בורקס...בורקס...
רציתי לאכול את הבורקס אבל בסוף הוא אכל אותי |
|
יום אחד שלי באה
אליי בוכה.
שאלתי אותה מה
קרה? מסתבר ששלי
נסחפה מעט ובזמן
עינוג החבר שלה,
נתה "ביסון".
ישר החבר של שלי
זרק אותה. אמרתי
לה - "שלי, מה
את דואגת? הרי
עם ביצועים
אוראליים כמו
שלך, הוא יחזור
על ארבע, או
אפילו על חמש".
החברה של שלי
מתוודה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.