לכל פתרון יש בעיה,
גם עם לא בעולם הזה, אז בעולם הבא.
שאלות רבות הצפות מסביבנו,
מחפשות פתרון עמוק במחשבותינו.
למה לחכות לתשובות, כשהן ממולך מקפצות,
מול העיניים רצות, לתשובה מימך מחכות?
פתרון לרגש זה כבר נושא יותר רגיש,
תשובות לרגשות לא ניתן סתם כך להלביש/להכחיש.
כמו צמח הגודל ומחכה לאור,
מימך מצפה לתשובה ואת ממענת לבחור.
מרגיש כמו דג באקווריום, שוחה בין החומות,
סופר את הדקות שמרגע לרגע יותר דומות.
מבעד לזכוכית מסתכל על העולם,
שאת קיומי מכחיש כאילו אינני כלל שם.
רוצה לברוח אל הבלתי נודע,
את כל היקר לי לשאת במזוודה.
על אי בודד אי שם בלב ים,
רוצה אני למצוא את אשר אינו קיים.
לחרוט על עץ את הזכרונות,
רגעים קטנים של אושר, שאספתי בצרורות.
בדם ואש המילים נכתבו,
ואת ממענת להפנים, כאילו אומרת כן ירבו.
אותן דקות שחלפו עם הזמן,
עמוק בתוך האופק מוצאות את יעדן.
עננים רבים יש באופק,
ורק אחדים מהם עושים משהו לדופק.
חיוך שנקלט בין תמונות קטועות,
מנסה ליצור מן אשלייה שכזאת.
מחפש פתרון לרגש כה חזק,
שמרסק את ליבי ברגע של מחנק.
יודע שהתשובות כתובות בכוכבים,
שאת ליבי מאירים לך ישר מול הפנים.
כל כוכב מנצנץ לו אי שם במרכב,
מחכה  לחיבור אל עוד לב מאוהב.
מחפש לי תשובות בידיעה שלא המצא,
אך טיפש הוא האדם שהתייאש בלי שניסה.