תמיד ציפיתי לפרחים
לא חייב זר
אפילו חרציות, מהשדה,מהחצר

תמיד חלמתי על שירים
שמוקדשים
בלילות ירח קצת קרירים

על טיולים בשדות
ירוקים,פורחים
עם שמלה לבנה וגיטרה
ביחד רק שנינו רצים

ובכל פעם שעברתי ליד השדה הזה
ועלו לי מחשבות
וטיפסו בי חלומות
ורק סתמתי את הפה ולא אמרתי
וכיווצתי ת'עיניים-לא לבכות

וכששאלתי אותה,אם יש בנים רומנטיים
ואז,כשהיא אמרה לי שכן
אבל
לדעתה,אני לא אחת מהרומנטיות ההן

לכן אולי אני יודעת
שבעולם הזה,האדיש
צריך לבכות ולהחצין ולהראות שאתה רגיש
לא להפסיק להגיד לרגע את מה שבלב
לבקש הכל גם כשאתה יודע שתתאכזב

ואז,אולי,יהיה לך טוב
ותקבל את הסם האדיר הזה,את הרומנטיקה
ואני אני לבטח,אוכל, באמת באמת
לאהוב