כותרת: בוא נכתוב שיר בארוחת צהריים!
כותרת: יש לי הרגשה שעוד לא נגמר הלילה...  
כותרת: אודה לאוכל
כותרת: שיר של לא לישון עד הארוחת צהריים


ריח של סטייק
ושמן
או שניצל
ושמן
או סויה
עם קצת פחות שמן.
רק בשדה בוקר למדתי איך מריח שמן.
רוטב רוטב שבבקשה יסתיר מאיתנו את הטעם
ולעת משבר יש פשטידה שתסיח את דעתנו מטרדות החיים
עם קישוא ועגבניה וספגטי -
פשטידה של ספגטי ממוחזר (דברים כאלה באמת קורים - כל מה שצריך
זה טבח עם ראש יצירתי).

אז ספגטי בפשטידה ושערות ספגטי בצלחת
ורוטב לספגטי
עם סוגי עלים, ענפים ועשבים בפנים
(בסוף משתלם להגביר לימודי סביבה...)
אז בוא נתמסטל מהעלים של הספגטי
למען תזרח עלינו השקיעה.

ולנגד השקיעה,
צלליות אנשים על עמודי חשמל.
עובדי המדרשה, אמרת שקוראים להם?
בסרבל כחול ושתי צמות.
השמש שוקעת וזורחת עליהם
(היא כזאת מגניבה)
ואנחנו עדיין אוכלים
ספגטי
בצהריי יום ראשון.
ובערב יום ראשון.
ובלילה (חדר אוכל - פעיל 24 שעות ביממה!)
ויהי בוקר
יום שני.
ויהי נדב חרותי.  ושערו זהוב כעין הספגטי.
ותהיה איריס.
איריס! מדריכתי היקרה.
ותאהב איריס את שערו הזהב-עין-ספגטי של חרותי ג'וניור הנדב,
ותאמר,
"הוא באמת ארנב!!",
איריס...
"די, הוא פשוט כזה חמוד...." (אני לא קשורה!)
איריס, רדי מנדב חרותי!
איריס, תעשי שיהיה שיטפון...
איריס, חשפתי את השקר שלך!!! בייייייבי... אוווו....
נה נה נה נה נתי
נה נה נה נה נתי מקפץ (עכשיו)
והמסיבת סיום מקפצת (מחר)
והשמש מקפצת (היום בבוקר)
והעולם מתנהל לפי חוקים כמו תמיד תמיד
ומדריכות תמיד הוזות על בני י"ב, וכך גם הי"אניקיות החסודות.
להלן תסכית השיחה שהתנהלה באותו אחה"צ הזוי ונטול שינה.

כך.

הוא נורא יפה
וההוא בכלל הומו
למרות שהוא ילד מקסים.
לא, הם כולם אנשים מדהימים
אבל מבחינה חיצונית
ה   ו   א
סוף הדרך.
את מי הייתי מעדיפה?
לא, הוא יותר הטיפוס שלי
הוא...                  ג' י נ ג' י... <מבט חולמני>
מה?! הוא? הוא אנטיפט!
אין לך טעם.
אין לך טעם אחיד.

ולסיום: "אז מה?! גם 'חברים' זה לא בני אדם, אבל אנחנו עדיין
אוכלים אותם!! רצח עם!!!!"
(רוחמה אל תכעסי על איריס היא לא יכולה להשתלט עליי)
זהו.


<בעמוד הבא - תיעוד הקקי שאחרי>

17.6.02