רבים הם הספרים המראים ומסבירים איך לחיות, ועוד רבים מסבירים
איך לא לחיות ומבטיחים עונשים ופרסים עבור החיים הנכונים. אבל
הכתוב כאן לא נועד לכך, הוא נועד למטרה אחת פשוטה, לארוז יפה
את כול השטויות, השיטות, הרעיונות, הדרכים, והמעשים הידועים לי
עבור אחרים, שיקראו ילמדו יזכרו וישכחו ובסופו של דבר יהיו
אנשים טובים יותר גרועים יותר או יכתבו כאלה מסמכים משלהם.
חלק ראשון - לעולם אל תשכח שאתה אחד ויחיד
נאמר פעם "אל תשרוק כשאתה משתין - זה מפצל לשניים את שצריך
להיות אחד" זה מעין סוג של זן. ואני חושב שזה נכון אבל עד
שאפשר להגיע למצב שבו אדם הוא אחד טהור אתה תמיד חלק מ.. ותמיד
בודד. כולם מרגישים בודדים לפעמים, זה חלק מהקיום הפיזי בו אנו
חיים בצורה מוגבלת למדי. לרוב האנשים יש קשרים שונים עם אחרים
במסגרות שונות ומשונות. אבל חייבים להיות כללים והרי לקט כללים
שליקטתי והסקתי והם פשוטים יחסית לאחרים.
א)  אתה יחיד ומיוחד וכך גם כול אחד אחר. אל תזלזל
ב)  האני תמיד עליון על ההוא, אחרת האני יוכרע מאימה אל תוותר
על הגאווה.
ג)  כולם מתים בסוף אבל זה לא אומר שצריך לוותר כבר עכשיו (או
לוותר על לחיות לנצח זה שלא הצליחו לא אומר שזה בלתי אפשרי אלא
רק מאוד בלתי סביר)
ד)  רוע הוא לטיפשים, טוב הוא לתמימים תתעלה מעל עצמך וההגדרות
המיותרות.
ה)  ואחרון כול מה שנוצר (נקבע) ע"י אדם יכול להשתנות על ידי
אדם אחר.
מעיון קצר בכללים אתה (או את כמובן סלחי לי יקירה) מבינים
שפשוט אין לי שמץ של מושג על מה אני מדבר, או שאני יודע בצורה
מוחלטת ולכן זה לא ברור. אבל אם תמשיכו לקרוא אולי תבינו או
לפחות תוכלו להסיק מסקנות.
חלק ראשון - אושר ועושר עד עצם היום הזה, ועדיף עד מחר לפחות.
ישנו סיפור הנקרא העץ הנדיב, הסיפור עצמו איננו משנה רק משפט
המפתח, החוזר על עצמו בסוף כול קטע "והעץ היה מאושר". מוחו של
הילד מאמין שהכול אפשרי ולכן הכול אפשרי עבורו, אושרו של תינוק
הוא אושר מוחלט וכאבו (העצב שלו) הוא מוחלט גם כן, המעברים בין
שני המצבים הללו הם מיידיים ומוחלטים ואין באמצע, הרווח הזה
מגיע רק עם התפתחות המוח והתנייתו, ולאחר שהמציאות מתחילה
להתקרש ולהתקשות. ואם העץ יכול להיות מאושר אז למה אדם לא? קשה
לאדם להיות מאושר לאחר שבגר, גם אם שכח את הילדות, בני אדם
לעולם לא יהיו מאושרים כול עוד הם יכולים לחשוב. הזמן הוא זה
שמפריע לאושר היחידני המוחלט שנקרא לו מצב 0. מצב זה שהוא סוג
של הארה או התאחדות עם היקום או קבלת ישו, או התגלות, או
נירוואנה תקראו לא איך שתרצו קיים ומשתנה מפרט לפרט אבל תמיד
זהה. בגלל הזמן וההפרדה בין אחד לשני אנו משוכנעים שהאושר נמצא
אצל אחרים כמו האיש שיהיה מאושר רק אם ילבש את נעליו של האיש
המאושר בעולם, וכמובן שהאיש המאושר בעולם לא לבוש נעליים
(ובגרסא היותר מעוותת הוא חסר רגליים). ואנו מחפשים חברים
וקשרים שיעזרו לנו להתמודד עם המציאות.
חלק ראשון - אז אולי אני צריך עזרה.
ואולי לא. זה כול הקטע, כי מי יודע מהו מצב 0 של עצמו (האושר
המוחלט היחידני) או של אדם אחר. דע את עצמך ואז תדע אחרים
ותבין שכולם אותו דבר. אנו חיים בתקופה קשה כמו שאומר הפרוספקט
נגד צרכנות, יש לנו יותר אבל יש לנו פחות, פיתחנו "תחליפים"
לדברים שלא היו אמיתיים מלכתחילה. הגברנו את הקצב ומתחנו את
החיים אבל נשארנו אותו דבר מבחינה ביולוגית ומבחינה תפיסתית
ולאושרנו או צערנו אנו עדיין בני אדם כבולי כוכב ארץ. אנחנו
מנסים למצוא את האמת, את האהבה האמיתית, את האושר האמיתי, את
הכאב האמיתי, את הניצחון האמיתי, ובזמן זה מתעלמים מהמציאות
המגבילה אותנו. ובגלל שאנו מתעלמים מהמציאות בגלל חוק "התן
וקח", המציאות מתעלמת מאתנו חזרה ולכן!! אין דרקונים או מלאכים
או בכלל!!.
נקודה שתשפר את חיים, אנשים אינם רעים, הם לא מודעים כמו שאני
אינני מודע (או אולי כן) וכמו שאתם אינכם. האדם המושלם מת
בטבעיות קצת לאחר (או לפני) לידתו, עם חיוך על הפנים. או
לחילופין חי חיים ארוכים ומספקים עם קשיים והצלחות עד שהוא מת
כתוצאה מכדור טועה. השאלה היא לא מיהו האדם המושלם, אם הוא
בכלל קיים, אלא מהו מושלם? ולמה אני לא כזה? אנשים שנראים לנו
כרעים נמצאים בהבדלים קטנים מאתנו (פחות מעשירית האחוז מבחינה
גנטית) ולכן נתפסים בעיננו כרשעים. בסופו של דבר אם נגדיר טוב
כדבר שעוזר לנו אז רוב האנשים ברחוב (האיש מהרחוב הממוצע)
יסכימו לעזור לנו לדוגמא להשיג כסף לאוטובוס שנוכל לנסוע חזרה,
או להדריך אותנו לרחוב שאנחנו מחפשים וזה גם סוג של טוב.ואם
רוב האנשים הם "טובים" אז רוב העולם הוא כזה ולכן העולם הוא
"טוב" וצריך להישאר בו.
חלק ראשון - התחלות וסיומים.
זה חלק ראשון כבר פעם שלישית וזאת לא טעות, יש לזה סיבה היא
פשוט לא ברורה לי כרגע, אם יש רעיונות אני מוכן לשמוע. הכלל
אומר שכול דבר מתחיל בנקודה מסוימת ונגמר באחרת מלבד במעגל,
ומוסיפים ואומרים כול סוף הוא התחלה חדשה, אבל מהו סוף איך
אפשר לדעת שמשהו נגמר, או התחיל.
סיפור קצר שלדעתי קצת ארוך מספר על ילד שהלך לפגוש את אלוהים
בגינה הוא פגש זקן אחד. הילד התחלק בעוגיות והחלב שהיו לו עם
הזקן וכול פעם הזקן חייך וזה היה החיוך היפה ביותר שהילד ראה
מעולם. בערב ירד והילד החליט לחזור הביתה ופתאום אחרי כמה
צעדים הסתובב ורץ אל הזקן וחיבק אותו, הזקן חייך שוב והחזיר
חיבוק ושניהם הלכו בכיוונים מנוגדים. הילד בהגיעו הביתה נשאל
על ידי אמו למה הוא כול כך מאושר וענה, פגשתי את אלוהים היום
ויש לו את החיוך הכי יפה ומעודד בעולם. במקום אחר גם הזקן חזר
לביתו ונשאל על ידי בנו למה הוא נראה כה מאושר, וזקן ענה,
פגשתי את אלוהים היום בגינה ואתה יודע מה, הוא הוסיף, הוא הרבה
יותר צעיר ממה שחשבתי. הסיפור הזה שאני קיצרתי וגם די סירסתי
בתרגומו הצולע, כולל מוסר השכל על חשיבותם של מגע ויד תומכת
וחיוך אבל הוא משמש להדגים את עקרון הסוף, הסוף בא כאשר הילד
חוזר הביתה אבל אם ממשיכים לקרוא אז נקודת ההשקפה שלנו משתנה,.
הסוף הוא לא תמיד קבוע ותמיד יכול לצוץ אחר כך תוספת למה
שנגמר, וכך גם ההתחלה שתמיד יש לפני כן שהובילו אליה. הדרך
הטובה ביותר היא דרכו של העץ או של הים, הם חוזרים על אותן
פעולות במחזוריות שנה אחרי שנה וכול שנה משתנים אבל לעולם אין
לו נקודת התחלה מחדש, או נקודת סיום קבועה. בעצם ים יותר מתאים
כאן.
חלק ראשון - הדרך השלישית.
בתל אביב שהיא עיר גדולה יחסית (עבור ישראל ומדינות קטנות) יש
כמו בכול מדינה דמוקרטית אנשים שמותחים את הקווים, הם נקראים
אנרכיסטים בפי חלק, ודיסקורדים בפי אחרים, אבל זה לא משנה, אלו
אותם אנשים שמשאירים חותם קטן על העיר. אומנים שמציירים על
המדרכות, וטקסט הכתוב על חומות של בניין. עיתון שמחולק בחינם
וכולל דברים שנראים לא ברורים לעולם, או דמויות לא קיימות
שמפזרות אידיאולוגיות. וטקסט זה הוא ניסיון ליצור חלק מזה אם
כי זה כישלון. אבל אני רוצה לקוות שאצליח לשכנע אותך להפיץ את
הטקסט הלאה והלאה כדי שיום אתקל בקטע אחר שממשיך את זה ואולי
רק אולי זה ישפר איכשהו את העיר. כמובן שהדרך השלישית היא
ההפצה. כמה פעמים אמרתם משהו מקורי ושמעתם מישהו חוזר עליו
אחרי כזה זמן שהוא שמע ממישהו רק כדי לגלות שזה ביטוי חדש ובעל
שימוש נרחב, ואז חשבתם בטח אני שמעתי את זה ולא המצאתי בעצמי,
אבל זה לא תמיד נכון. "אל תרצח, אל תגנוב, הממשלה לא אוהבת
מתחרים" ו"תופרט ההוצאה להורג לאלתר למה שרק הממשלה תהנה" הם
אמרות שקשה להזדהות איתן או אולי קל אני לא יודע, אבל קיים
פרוייקט שנקרא הפצת איהסדר הכאוטי של מסדר הקדמה באמצעות בלגן,
וכול סיסמא מסוג זה התורמת ליצירת כאוס אי סדר ובלגן שתמציאו
ותפיצו תזכה את יוצרה ומפיציה בזכות להקמת סניף של יחיד של
מסדר הקידמה באמצעות בלגן, ולחילופין תיצור הרגשה טובה ותסייע
לביסוס הגאווה העצמית והרצון לאישיות נפרדת. בהצלחה לכולם.
חלק ראשון - מאיפה בא הידע.
מאיפה באות כול השטויות האלו תוהים כול מי שהצליח לקורא עד
כאן, והתשובה הישירה היא ממני. אבל התשובה האמיתית היא שכתוצאה
מידע מצטבר על ידי קריאה, התבוננות, הסקת מסקנות, חשיבה ומעבר
העונות, בשילוב העובדה שחם המציאות המתנזלת משפיעה על הידע
האגור והוא משנה מצב צבירה מתמונות ומסקנות מרחפות למילים
הנוזלות אל הדף כי אין קשה להחזיק מילים בראש רוב בני האדם
אינם מסוגלים לכך בשביל זה יש מחשבים. ותודות לכול מי שקרא עד
כאן. לכול סופר, כותב, יוצר, ואחרים שהשפיעו על המציאות שאי
פעם נתקלתי בעבודתם. תודה לבורא שאיפשר את העולם הזה ואת אמצעי
החישה כדי שאוכל לקלטו. ושוב תודה לקוראים התוהים מי הוא
המשוגע הזה במקרה שאינם יודעים, והמכינים את טפסי האשפוז במקרה
שכן.