ריקרדו לב-החתול היה האביר הכי אמיץ בעולם. במסעות הצלב שלו ,
יחד עם חבר האבירים המכובד שלו, הוא כבש שטחים נרחבים והביא את
שלטונו לכפרים רבים בכל רחבי עולם.
הבעיה הגדולה שלו הייתה השחצנות שלו. תמיד הוא התפאר שהוא
האביר הכי טוב בעולם, שאין יותר טוב ממנו, שהוא השליט העולמי
היחיד, ושאף אחד לא יכול לו. לאבירים האחרים במסדר האבירים
שלו, מסעות הצלב היו סיוט מתמשך. אמנם הם קיבלו תהילת עולם
והכרה גלובלית בכוח שלהם, אך 724  של התרברבות מפי ריקרדו ,
היו בלתי נסבלים.
הוא לא אהב בני-אדם , במיוחד כפריים פשוטים שנסו על נפשם  בכל
פעם שנכנס לכפר שלהם.
הוא חשב ששאר בני-אדם נחותים  ממנו.
היצור היחיד שאהב אי פעם היה סוסו הנאמן, ברתולומיאו. הסוס
שליווה אותו כל-כך הרבה שנים, הלך אחריו לכל מקום, והשתתף בכל
הקרבות העזים בגבורה רבה. ריקרדו אהב את הסוס אהבת אמת, וסמך
רק עליו.

הדבר שריקרדו הכי שנא הוא "להתרוקן" בטבע. בארמון המפואר שלו
במולדת היו לו שירותים מהודרים, קירות שיש , אסלה עשויה מזהב
טהור, שירותים מבושמים להפליא. אך במהלך המסעות נאלץ ריקרדו
להתפנות בחיק הטבע , באמצע היער. לכן, הוא נקט בכל האמצעים
הדרושים כדי שאף אחד לא יראה אותו משתין, או יותר גרוע. הוא
הפקיד את  סוסו האהוב אצל האביר שהכי פחות שנא, וסידר את שאר
האבירים במעגל ענק סביבו, כאשר גבם מופנה אליו, כך שהם לא
יוכלו לראות אותו, אך ישמשו כחומה, כדי שעובר אורח לא יראה
אותו. הוא חשש שאחד מנתיניו, האיכרים הפשוטים,  יעבור ויראה את
מלכו בסביבת שתן. ריקרדו שנא שתן יותר מכל .הסתכל הצידה בזמן
ההטלה, כדי לא לראות את השתן המזוהם. תמיד היו חופרים לו בור
ומכסים את מה שהוטל , כדי שלא ייגע באדמה שהיה עליה פעם שתן,
אפילו בלי כוונה.  בחורף  היה לריקרדו הכי קשה להתפנות בטבע.
הוא התגעגע לתנורים החמימים בשירותים שבארמון שלו, בו גם
משרתות נאות רחצו את ידיו במים פושרים, מהזוהמה הרבה שבשתן.  

באותם זמנים ריקרדו והאבירים שלו התכוננו לקרב הגדול מכולם, על
העיר הכי מוגנת, מבוצרת ומפותחת בכל היבשת. ריקרדו השקה את
סוסו במים מינרלים מן המעיין שליד ההר, המים היחידים שהסוס
הסכים לשתות.
- " ברתולומיאו, היום אנחנו הולכים לכבוש את בונותריאה ואתה
הולך  לעזור לי, הרי אתה הסוס הכי טוב בעולם!"
הסוס ענה בצהלה קלה.
הוא התגאה בסוס האמיץ , אבל בעיקר באומץ ליבו שלו, ובגבורה
אותה הפגין לאורך כל המסע.
הוא גם דאג להצהיר על כך לשאר האבירים , שהסכימו עם אדונם
בהנהונים אדישים.

הקרב היה קשה ושקול. צופה מן הצד לא היה יכול להכריע מיהו הצד
שינצח. במהלך הקרב ריקרדו נפל מהסוס, ונשכב על האדמה בהלם
מוחלט. למזלו, הסוס, ברתולומיאו, הראה את נאמנותו והדף את
התוקפים ששעטו לעברם בגופו שלו, על אף שחטף מכות נמרצות
ושריטות קשות.
בעודו עולה ריקרדו  חזרה על הסוס, צעק לו: " תודה שהצלת אותי,
ברמי, אתה הסוס הכי טוב בעולם, ביחד לעד, בוא ננצח אותם!!" והם
רכבו בסערה חזרה לקרב.
גם לאחר ששככו הקרבות היה קשה להחליט מי באמת ניצח. היו אבדות
רבות לשני הצדדים, הרבה בתים נשרפו, אך ריקרדו הרגיש מנצח. הוא
רכב עם מעט האבירים שנותרו  בחיים ברחבי העיר ההרוסה, חוגג את
"ניצחונו" בסיבוב ניצחון. לפתע קפץ מתוך השיחים חייל מקומי,
מחזיק אלה גדולה בידו, התקרב בריצה לעבר ריקרדו, והלם בראשו
בחוזקה. ריקרדו מיד נפל על הארץ, ואיבד את הכרתו.
ריקרדו התעורר לזרם מים דקיק שניטח על פניו. הוא פקח את עיניו,
וראה מעליו רק את אחוריו של סוסו הנאמן , מרים מעט את רגלו
הימינית, ומשתין עליו הרבה שתן צהוב וסמיך. פעם נוספת הסוס
הציל את חייו.  ברקע שמע את האיכרים המקומיים צוחקים על הנעשה
בקול רם.  
הסוס הוצא להורג בירייה בכיכר העיר עוד באותו היום.