[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשנעלי הבית שלי התחילו לדבר, הבנתי את חומרת הבעיה. עד כה,
במשך שנים, אולי עשרות שנים אבל מי סופר, הן היו שקטות להפליא.

רכשתי אותן בשוק בניו דלהי מרוכל צעיר שנראה זקן. למרבה הפלא,
לא הוא פנה אלי, אלא אני אליו. משום מה הרגשתי צורך חזק ברכישת
נעלי בית שישמשו אותי בבית המלון המעופש, אך לא חסר החן, בו
התגוררתי. הרוכל דיבר עברית שוטפת, מה שלא כל כך הפליא אותי
כמו הצורך שלו לספר לי שהוא רק בן 26, למרות הקמטים הרבים
שחרשו את פניו ושיער השיבה שדמה לצמר גפן מתוק, אבל לא בצבע
ורוד שמעולם לא אהבתי, בצבע לבן-שלג.
נעלי הבית שתקו. הן המתינו מבויישות בפינה עד שסיים הרוכל לספר
לי את סוד הזיקנה הנצחית (שלא אגלה לכם אותו גם בגלל שהבטחתי
וגם בגלל שאיש אינו רוצה להראות זקן ממה שהוא באמת). לאחר
שסיימתי את כוס התה המתוק כריחה של נערה החולפת ברחוב, ארז
הרוכל את נעלי הבית בשקית נייר מרשרשת, והן הציצו אלי בחיוך
תמים ומלא ציפיה כשל נער שליח במשרד עו"ד מפורסם.
כמובן, לאחר שנת הטיול במזרח הרחוק הן עלו איתי ארצה ולא נתקלו
בקשיי קליטה יוצאי דופן למעט הפעם שבו הגיעה אלי אורחת מיוחדת,
שהביעה זעזוע מצורתן, והן, מצידן, הפגינו אומץ של בעל
טריטוריה. האורחת נשארה ללילה רב סיפוקים אחד ולאחריו לא חזרה,
מה שהוסיף לבטחון העצמי של נעלי הבית שהיו בטוחות בנצחונן.
לפני מספר ימים, חזרתי מהמשרד הסודי שלי בשעת ערב די מאוחרת אך
לא מאוחרת מדי ונעלתי אותן בכדי להרגיש בבית, גם בגלל שקצת קשה
לי להרגיש בבית בשעת ערב מאוחרת אך לא מאוחרת מדי וגם בגלל
שכבר התרגלתי לתחושה הנוחה שהן מספקות לי, לא משנה מה. למרבה
הפליאה (שלי לפחות) לא עבר הנסיון בהצלחה שכן הן פערו את פיהן
ואמרו דבר מה. ניסיתי להבין את שפתן אך לא ממש הצלחתי. הייתי
בטוח שנעלי בית, למרות שיוצרו בהודו, יצליחו לדבר בשפת אדונם
לאחר שנים כה רבות אך לא כך היה. הן כנראה דיברו בנעלי-ביתית.

הפתרון היחיד היה ללכת לאשר. אשר היה הסנדלר אצלו נהגתי להעביר
את שעות אחר הצהריים שלאחר הלימודים, מתבונן בעבודתו השקטה על
נעלי העור של מר פויירר, השכן השמן בלון מקומה שלישית.
פיניתי לי יום שלם ועליתי על האוטובוס לשכונה. נעלי הבית
המשיכו בפטפטת בלתי פוסקת עד שהגענו ואז הציצו מהשקית בה ישבו
לכל הכוונים בדאגה אמיתית.
חיפשתי את אשר אבל במקום הכוך האפל אך הלא-בלתי-נעים היתה
פיצוצייה שמכרה מרלבורו אדום. קניתי נובלס לייטס ושאלתי את
המוכרת עם חולצת הבטן איפה אשר.
אשר מת, היא ענתה. נעלי הבית חייכו חיוך מנצח והמשיכו לשוחח
ביניהן בביטחון גובר, מה שגרם לי להסיק שהן כן מדברות עברית,
אחרת איך היו מבינות את המוכרת עם חולצת הבטן.
וואו, אשר מת, אתם קולטים?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשיורים
בפנטומימאי
צריך משתיקול?

הלחוץ


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/6/02 20:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעורפל חלקית

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה