החילזון הוא אחד היצורים היותר מוזרים שברא הטבע.
כל ימות השנה מסתגר הוא בתוך קונכיתו. לא מגיח החוצה אפילו כדי
להגיד שלום למישהו מוכר שעובר בסביבה. מסוגר עמוק עמוק בתוך
עצמו. לעיתים כשגשום וחשוך החילזון יוצא מקונכיתו על מנת לאכול
מעט עשבים , לשפר את מיקומו ולעיתים אף להזדווג עם בן זוג
מזדמן.

ישנן שתי שיטות נפוצות הידועות בעיקר בין ילדי הגן להוצאת
החילזון מקונכיתו :
- שיטת הפסיכולוגיה ההפוכה -
- "ברלה ברלה - צא החוצה!"
- "אבא ואמא עשו לך עוגה"
- כמובן שלאף חילזון לא באמת קוראים "ברלה" וכמובן שחלזונות
לא נוטים לאכול עוגות או דברי מתיקה אבל לעיתים הסקרנות של
החילזון גוברת על פחדנותו והוא יוצא החוצה , מביט על העולם
וחוזר פנימה מיד ברגע שהוא מבין שעבדו עליו.
- שיטת הגשם הוירטואלי -
- שיטה מוצלחת יותר היא יצירת התנאים שבהם יוצא החילזון
מרצונו החופשי החוצה.
- רצוי להניח מספר חלזונות על גבי אדמה רטובה (לא מוצפת) בתוך
קופסה חשוכה או מוארת חלקית. חלק מהחלזונות , (בד"כ הצעירים
וחסרי הנסיון) אכן יטעו לחשוב שמדובר בלילה גשום ויצא החוצה על
מנת לבדוק את הנושא.
- ניתן אף להניח ליד החלזונות מספר עשבים ולצפות בהם אוכלים.
- חשוב לציין כי החילזון איננו יצור טיפש כלל וכלל. יש להבין
כי שהות ארוכה כל כך בתוך הקונכיה עלולה ליצור מתחים נפשיים
רבים אצל חלזונות. חלזונות שטרם הזדווגו מחכים בקוצר רוח לגשם
הראשון על מנת שיוכלו להנות מהחוויה המדוברת ואף לגדל צאצאים
משלהם. ולכן רבים הם החלזונות הצעירים שעל אף הידיעה הברורה
שאין באמת גשם בחוץ , יוצאים החוצה. וחלקם אף טועה לחשוב גם
ממבט שני שמדובר בלילה גשום.

אני מניח שזו היתה הקדמה מעט ארוכה אבל עכשיו מגיע חלקו המרכזי
של מאמר זה.
לאחר שנים רבות של חקר רכיכה מופלאה זאת , נסיונות נואשים לאלף
חלזונות (הרבה יותר מסובך מלאלף נמלים) , לאחר ניסויים רבים ,
מדידות , בדיקות ובעוונותי אף נתיחת גופות של חלזונות , נמצאה
דרך שלישית להוצאת החלזון מקונכיתו.
מדובר בגילוי מדהים בחשיבותו לאנושות. גילוי , שבדומה לגילוי
האנרגיה הגרעינית ניתן לנצלו בצורה חיובית אך מאידך גורמים
מסוימים עלולים להשתמש בו לרעה ולגרום נזקים כבדים לאנושות.

אזהרה!
אם הגיע אלייך מסמך זה , אני מניח שבטחתי בך מספיק על מנת
להעביר לך פיסת ידע נדירה זו. אם מדובר במסמך  שנתקלת בו בטעות
, עצור/י עכשיו! יש להפסיק את הקריאה ולהשמיד מסמך זה כך שלא
ניתן יהיה לקרוא אותו. כמו כן יש לפנות לגורמים המתאימים על
מנת שיבצעו בדיקה מקיפה לגבי נסיבות הפקרתו של מסמך זה.

ובחזרה לנושא המרכזי :
השיטה החדשה הינה שילוב של פסיכולוגיה הפוכה ויצירת תנאים
אקלימיים וירטואליים , אני נוהג לכנות שיטה זו בשם "שיטת ה-
X".
- שיטת ה- X :
- מחקר מעמיק בנושא הביא למסקנה שהסיבות להסתגרותו של החילזון
בקונכייתו הרבה יותר מורכבות ממה שסברו החוקרים עד כה. התפיסה
המסורתית טוענת כי החילזון מסתגר בקונכייה מכיוון שאינו
מעוניין ביצירת קשרים חברתיים , מכיוון שהחיים בקונכייה נוחים
עד מאוד , ומכיוון שלרוב לא קורים דברים יותר מדי מעניינים
בחוץ. הסיבה הנוספת שגיליתי (ואין בכך בכדי לפגום בנכונות
הסיבות שציינתי קודם) היא שהחילזון , השייך למשפחת הרכיכות ,
צריך לשמור על טמפרטורה נמוכה על מנת לא לאבד נוזלים ולהתייבש
(חלזונות ממעטים לשתות) , הקונכייה , מהווה הגנה מצויינת מפני
היובש השורר בחוץ ולכן אין החילזון נוהג לצאת ממנה בקלות.
חיזוק למחקרי זה קיבלתי גם ממקורות חיצוניים (מחקר שנערך בסוג
מוזר של תולעים הנוהגות לחיות בסביבה לחה מאוד גילה כי מדובר
בחלזונות חסרי קונכייה (ע"ע חלזון עירום - כרך כ"ד
באנציקלופדיה בריטניקה לנוער) המחקר טרם אומת לחלוטין ומעורר
מחלוקות ותהיות רבות בחוגי האקדמיה אך ללא ספק מדובר בנקודה
שיש לקחת בחשבון).
- וכך , לאחר למידת  כל העובדות  , הגעתי למסקנה ששינוי דרסטי
בתנאי המחייה של החילזון עלול להביא אותו ליציאה מהקונכייה בעל
כורחו. כמובן שמסקנה זו חייבה סדרת ניסויים רצינית בחלזונות
חיים מה שהעמיד אותי בדילמה רצינית שהרי אני מתנגד בכל תוקף
לקיומם של ניסויים בבעלי חיים.
- לאחר התחבטות קשה בנושא , הגעתי למסקנה שלמען עתיד האנושות
והמדע עליי לבצע את הניסוי בכל זאת. אך מכיוון שלא רציתי לסכן
את חייהם של חלזונות רבים מידי החלטתי לבצע את הניסוי באוביקט
אחד בלבד. בחרתי בחילזון בשם י. (השם המלא שמור במערכת) אשר
היה ידוע בבדידותו והסתגרותו המתמשכת. כל הנסיונות הקודמים
להוציאו מהקונכייה עלו בתוהו והשמועה אף אומרת כי חילזון זה
מעולם לא עזב את קונכייתו.
- מהלך הניסוי היה פשוט למדיי , לקחתי את י. החוצה והנחתי
אותו על שולחן אשר היה חשוף בצורה ישירה לאור השמש. השעה היתה
13:35 , בשלהי אוגוסט  והחום בחוץ היה בלתי נסבל.
- כעבור 4 דקות תמימות , כאשר כבר כמעט התייאשתי , הוציא י.
מחוש אחד מתוך הקונכייה. לאחר חמש שניות לערך יצא גם המחוש
השני ותוך חמש עשרה שניות יצא י. מהקונכייה והחל לשוטט על
השולחן בחיפוש אחר מקום מוצל יותר שם יוכל להסתגר בקונכייתו
שוב.
- אין לי מילים לתאר את ההתרגשות שאחזה בי לאור הצלחתו
המושלמת של ניסוי זה. מיותר לציין כי ניסוים נוספים שנערכו
בימים שלאחר מכן הניבו תוצאה דומה.
- אכן , נמלאתי גאווה במעשה ידיי והחלתי בהכנות להצגת המסקנות
המתבקשות בפניי ראש האגף למדע שימושי במכון וייצמן.
- אך טבעה של הצלחה הוא סחרור וביטול קיומה של חשיבה
ריאליסטית. ומשהו גרם לי לא להסתפק בתוצאות הניסוי ולנסות
להאיץ את יציאת החילזון מהקונכייה בכמה וכמה דרגות נוספות. וכך
הגעתי לשלב ב' של הניסוי , שלב שתוצאותיו יהדהדו לנצח בראשי
ולא יתנו לי מנוח לעולם.
- התאריך - 27/8 , השעה - 12:00 , המיקום - פסגת הר צרויה -
מדבר יהודה. הצבתי טלסקוף בינוני המכוון ישירות למרכזה של השמש
ומתחתיו הנחתי את י'.
- לאחר פחות מחמש שניות יצא י' מקונכייתו (שיא עולמי) והחל
לחפש מקום מוצל כהרגלו אלא שמשהו היה שונה הפעם.
- מחושיו של י' נעו באיטיות. הוא התמתח והתהפך על גבו , נותן
לשמש ללטף אותו ברוך , קרני השמש חיממו אותו , הוא נראה כאילו
הוא מתמכר להרגשה החמימה מכוון את עצמו לנקודה החמה ביותר ,
מביט ישירות לתוך ליבה של השמש. מבטו הפך מזוגג יותר ויותר ,
הוא חייך , וצחק , משהו בו השתנה. תוך מספר שניות י' חדל להיות
חילזון רגיל. כל החוקים שעל פיהם גדל והתחנך , כל האינסטינקטים
ששלטו בתנועות גופו , במחשבותיו , במעשיו , נעלמו. הוא כבר לא
רצה מקום קריר וסגור לחיות בו , הוא רצה לשכב לאורה של השמש
לנצח , להתחמם , לתת את עצמו לשמש.
- ולאחר מספר שעות , החלה השמש לשקוע. השמיים הפכו כחולים
כהים יותר ויותר עד שהשחירו לגמרי והשמש נעלמה.
- י' שהיה המום מעוצמת החוויה הסתגר שוב בתוך קונכייתו.

למחרת , התעוררתי השכם בבוקר והמשכתי בכתיבת תוצאות המחקר שלי
והמסקנות מרחיקות הלכת שאליהן הגעתי.
לאחר מספר שעות הלכתי לבקר את י' בערוגת הכרוב שבה גר. אך
לתדהמתי , י' כבר לא היה שם. התחלתי בחיפושים מסיביים ברחבי
הבית , הולך בזהירות מפחד שארמוס אותו בטעות.
הערב הגיע וי' לא חזר. כל עבודתי ירדה לטימיון. המשכתי לחפש
אחריו באופן נואש ימים רבים עד שהתייאשתי וחזרתי לעבודתי ,
הפעם בתחום הפיסיקה הגרעינית. טלפונים שהגיעו לביתי ממכון
וייצמן לא נענו (לא מצאתי בליבי את האומץ לספר להם על היעלמותו
של י').
יום רדף יום , והנה כבר הגיע חודש אוקטובר.
ואז , בוקר אחד , בעודי מכין את ארוחת הבוקר (נס קפה וטוסט) ,
הבזק פתאומי , והכל החל לפתע להתבהר.
רצתי החוצה ונכנסתי אל הרכב. נסעתי דרומה במהירות מטורפת , בלי
לחשוב פעמיים , בלי לעצור , ונדמה לי שלאחר פחות משעה כבר
הייתי בעיצומו של הטיפוס לפסגתו של הר צרויה.
כאשר הגעתי אל ההר ראיתי את אשר ציפיתי לראות אך עוצמת המחזה
לא היתה צפויה כלל.
י' שכב על פסגת ההר , קונכייתו במרחק של לפחות עשרה מטרים
ממנו. הוא היה מאושר. מתחמם מקרני השמש. פועל בניגוד לכל חוקי
הטבע , חשוף לחלוטין.
הקונכייה היתה מוזנחת וסדוקה מחוסר שימוש.
אני לא זוכר כמה זמן נשארתי שם , צופה בו , מקנא בו , רואה
כיצד הוא נותן את כולו , כיצד הוא מתמלא באושר שאין כדוגמתו.
כך ביליתי את שלושת השבועות שלאחר מכן , צופה ומתעד את התופעה
המדהימה הזאת , נחרד אל מול תוצאותיו הבלתי צפויות של הניסוי
שלי , מרוכז לחלוטין בי' , מנסה להבין ולא מצליח.
ואז , בצהרי יום אחד , בעוד י' מתמכר כהרגלו לקרנייה החמימות
של השמש שלו , צל כבד החל לכסות את השמיים , טיפה נפלה על
האדמה החמה , מתאדה תוך שניות ספורות , אך לאחרייה עוד טיפה ,
ועוד אחת ולפני שהספקתי להבין מה קורה גשם כבד החל יורד ,
ועננים שחורים כיסו את השמיים.
הרמתי את י' והנחתי אותו על סלע כדי שלא יטבע חלילה (חלזונות
עם קונכייה צפים בד"כ על פני המים אך קונכייתו של י' נעלמה עם
מטח הגשם הראשון).
י' שכב על הסלע , רועד מקור מסתכל מעלה ומחפש את השמש. אך השמש
נעלמה , השמיים היו קודרים ואפורים.
לקחתי את י' בכוונה להכניס אותו אל הרכב ולקחת אותו הביתה אך
הוא סרב. הוא המשיך לבהות בשמיים בתקווה.
רק לאחר ארבעה ימים שבהם לא הראתה השמש את פנייה נאות י'
להתלוות אליי ולסוע הביתה.
כשהגענו , ייבשתי אותו והכנסתי אותו לערוגת הכרוב שלו ,
קונכייה חדשה חיכתה לו שם ומעט עשבים טריים.
י' אכל מעט עשבים ונכנס לתוך הקונכייה.
הוא החל לאטום את פיתחה בשכבת גיר לבנה עד שכבר לא ראו אותו
אלא רק קיר אטום בפיתחה של הקונכייה.
וכך הסתיים המחקר.

מעולם לא העזתי לחזור על אותו ניסוי , והחלטתי להתמקד בתחומים
קצת פחות הרי גורל כמו המצאת שואבי אבק ללא שקיות קרטון ,
שקיות אשפה מתכלות , מכוניות לא מזהמות ותרופה למחלת הסרטן.

וי' ?
י' חזר לבדידותו המסוגרת. הוא יצא מהקונכייה רק לעיתים רחוקות
(פעם ב- 3 שנים) על מנת לאכול מעט ולשפר מיקום בתוך הערוגה.
באחת הפעמים שיצא , חייכתי אליו , ליטפתי את מחושיו , והוא
החזיר לי חיוך מעושה.

"אתה עצוב?" שאלתי אותו.
"אני לא עצוב" , הוא השיב , "בסך הכל קר לי מאוד...".