עיר ריקה.
אין איש ברחובות.

הפנסים כפופי הגב ומשפילי המבט, זוכרים בשתיקה את מתק חיוכך
הביישני
בלילות הקיץ המהבילים.

הים,שוקט ומתגעגע בחרש ליפי מבטך התכול והחולמני לעבר האופק,
בעתות שקיעה.
עוד גל חסר אינרציה, מתנגש בעייפות מופגנת בשובר הגלים ההוא..
החול - חם ומיואש כמהה למגע רגליך הלבנות המטופפות מעדנות.

הכיכר, שסבבנו לא אחת.
ובשביעית נפלו כל חומות לבי המבוצרות.
נוגה, לאור הירח החיוור, הרועד.

שמשות המכונית, מכוסות בדמעות המלאכים.
קולם נישא על גבי הרוח החמה.
ותחינתם מצטרפת לכדי בת קול חרישית.

-- "חזרי."