'הילדה המושלמת גרה בבית מושלם עם הורים מושלמים, אחים מושלמים
ואפילו עם חברים מושלמים'.
ככה בטח מצפים ממני להתחיל סיפור שקוראים לו 'הילדה המושלמת'.
נכון?
הבעיה היחידה היא שככה, זה לא קרה.
הילדה המושלמת לא גרה בבית מושלם עם הורים מושלמים ואחים
מושלמים. האמת היא שהרבה פעמים ההורים שלה רבו יותר מדי איתה,
עם האחים הלא מושלמים שלה וגם עם עצמם. הבית המושלם שלהם לא
היה כל כך מושלם ומדי פעם אפילו היו בו הצפות מצינור שהחליט
להתפוצץ.
לא היו לה חברים מושלמים, האמת היא שלקרוא לחברים שלה
'מושלמים' זה הכינוי האחרון שאפשר לכנות את החברים שלה. הם היו
מניפולטיביים, עסוקים בעצמם, מפונקים, צפונבונים סטייליסטים
והאמת היא שהילדה המושלמת בכלל לא ידעה למה היא מסתובבת איתם,
עם אנשים כל כך רחוקים ממנה, כל כך לא מושלמים.
בעצם, יכול להיות שזו היתה הסיבה.

כל מי שהכיר את הילדה המושלמת ראה מיד עד כמה היא מושלמת. דבר
כזה ברור אף אחד לא יכל לפספס. גם הילדה המושלמת חשבה שהיא
כזאת. היא חשבה שהיא הילדה המושלמת ביותר שיש בכל הארץ. בכל
המזרח התיכון. בכל העולם. עד כדי כך היתה הילדה המושלמת,
מושלמת.
הילדה המושלמת היתה מושלמת מכל הבחינות. כולן... חוץ מאחת-היא
לא אהבה את עצמה.
אני יודע שזה נשמע מאוד מגוחך, ילדה מושלמת, שיודעת שהיא
מושלמת, שלא אוהבת את עצמה. אבל הילדה המושלמת פשוט לא אהבה את
עצמה. היא הרגישה כאילו חסר משהו לעצמה, יותר נכון, כאילו,
כאילו לא חסר אצלה שום דבר.
הרי כל המטרה בלאהוב היא ללמוד לקבל את הפגמים והחסרונות. כל
המטרה היא לאהוב למרות ולא בגלל. ככה חשבה הילדה המושלמת.

לפני שנה בערך, מישהי שבכלל בקושי מכירה אותה, שאלה אותה איך
זה שהיא כזאת מושלמת ולא אוהבת את עצמה. הילדה המושלמת התעצבנה
וענתה לה שזה ממש לא עניינה ושאם בא לה לשנוא את עצמה, היא
תשנא. אחרי המקרה הזה הילדה ששאלה אותה את זה לא התקרבה יותר
אל הילדה המושלמת. היא פחדה. ככה גם החברות שלה. לילדה המושלמת
זה לא הזיז. אני זוכר שהייתי יושב שם, מקצה הכיתה ומסתכל עליה,
מושלמת כזאת, מחייכת לעצמה ולא שמה על אף אחד. בעיקר לא על
ההיא המטומטמת שלא יודעת בכלל מהחיים שלה.
לפחות ככה זה נראה.

אחרי מה שקרה הילדה המושלמת התחילה להתרחק מהחברים הלא מושלמים
שלה, התחילה להתבודד.
אחרי כמה שבועות היא הגיעה לביצפר עם תספורת קצוצה ולא שווה
באורך. למי ששאל אותה על זה היא סיפרה שהתחשק לה שינוי אז היא
גזרה לעצמה את השיער שלה. פשוט לקחה מספריים וגזרה לעצמה את
השיער המושלם שלה.
אחרי עוד בערך חודש ראיתי אותה באוטובוס עם חצאית משבצות
ירוקה-כחולה, גרביונים כתומים וחולצה תכלת עם פרפרים וורודים.
למי ששאל אותה על זה היא סיפרה שהתחשק לה שינוי אז היא החליטה
להתלבש שונה. פשוט לקחה את הבגדים המושלמים שלה ונפטרה מהם.
אחר כך לזהות אותה היתה אחת המשימות הקשות ביותר שהיו. את
השיער שלה היא הספיקה לצבוע בכל צבע אפשרי, ורוד, כתום, צהוב,
תכלת, סגול, ירוק וגם קרחת היתה לה.
למי ששאל אותה על זה היא סיפרה שהתחשק לה שינוי אז היא החליטה
להיפטר סופית מכל זכר לשיער הקודם שלה. לשיער המושלם שלה.
פתאום העיניים הגדולות היפות והמושלמות שלה נהפכו גדולות,
שוקקות חיים, שמחות.
החיוך המושלם שלה הופיע על שפתיה המושלמות כמעט כל הזמן.
הילדה המושלמת סוף סוף אהבה את עצמה.
לפחות ככה זה נראה.

אתמול ראיתי אותה שוב.
עם ג'ינס כחול צמוד וגופיה אדומה. הבגדים המושלמים שלה. הם
חזרו לצורה המקורית שלהם.
עם שיער ארוך גולש ומושלם. הוא חזר לצורה המקורית שלו.
את העיניים הגדולות, היפות, המושלמות שלה, היה לי קצת קשה
למצוא בין כל החברים שלה.
הן חזרו לצורה המקורית שלהן.

החיוך שלה נעלם לגמרי.
גם הוא חזר לצורה המקורית שלו.
כנראה שהיא כבר לא אוהבת את עצמה יותר...
חזרה לצורה המקורית של עצמה...

אבל אני אהבתי אותה לאורך כל הדרך הזאת, אני יודע שאני אמשיך
לאהוב עוד הרבה זמן. אהבה כזאת לא נפסקת בשניה אחת.
אבל אם מישהו מדבר איתה, שיגיד לה בבקשה שאהבתי אותה הכי הרבה
בתקופה ש...

היא אהבה את עצמה. הילדה המושלמת שלי.
את רואה? יש כזה דבר אהבה למרות ולא בגלל...