הלב שלנו עשוי ממלא חתיכות קטנות,
כשהלב נפגע אז חתיכה קטנה אחת נופלת ואז נהיה חור קטן בלב.
כשהלב שלנו שמח, אז חתיכה קטנה ניבנת במקום זאת שנפלה.
אבל אותה חתיכה שניבנת מחדש, אף פעם לא תוכל למלא לגמרי את
החור הקטן שנוצר אחרי שהחתיכה הראשונה נפלה. תמיד ישאר איזשהו
חלק קטן שלא יכוסה. ושם, איפה שלא מכוסה, עדיין יכאב לפעמים,
יכאב מאוד.

המוח שלנו מורכב ממלא.זכרונות.
זכרונות, זכרונות, בשורות ותאים,
זכרונות טובים, זכרונות רעים,
כשהאדם עצוב והוא נזכר במשהו רע
אז החור הקטן מהלב, כן זה שלא כוסה, אז הוא מתרחב ונהיה חור
יותר גדול.

בעיניים שלנו יש מגוון דמעות,
דמעות של עצב, דמעות של שמחה,
דמעות של פחד, דמעות של כאב.
וכשהלב נפגע ועצוב למוח והחור גדל, אז לאט לאט כל הפנים מלאות
בדמעות, דמעות מלוחות, דמעות של עצב. ואז האדם מרגיש את הכאב
של החור בלב.

ככל שהחור בלב יותר גדול
ככה האדם יותר עצוב.
וככל שהאדם יותר עצוב
ככה הגוף עצוב איתו.

לגוף האדם יש כמה תכונות מוזרות:
להוציא דמעות כשעצוב, אבל גם כששמח,
לעצום עיניים שעייפים, אבל גם כשמנסים להתרכז,
להזכר בדברים לא טובים דווקא ברגעים שהכי שמחים בהם, ברגעים
הכי לא טובים.

אבל לגוף לא אכפת. לא אכפת לו אם הוא יפה או לא, אם הוא חכם או
לא.
הגוף רק רוצה להיות שמח ולא עצוב.
הוא רוצה שהחורים בלב יתרפאו ויעלמו, בעזרת שמחה ומחשבות
טובות,
אז הגוף מנסה ומנסה ומנסה ומנסה
עד שלבסוף עם הרבה כוח רצון וסבלנות הוא יצליח
בטוח הוא יצליח!
ואז הגוף יהיה בריא ומאושר:
בלב לא יהיה שום חור
במוח יהיה רק זכרונות טובים
העיניים יוציאו רק דמעות של שמחה
והכל יהיה בסדר,
פשוט בסדר,

כי ככל שהחור בלב יותר קטן
ככה האדם יותר שמח.
וככל שהאדם יותר שמח
ככה הגוף שמח איתו!!