כל שנה באותו יום אני שוב עם המחשבות,
ערמות ערמות, מספרים מיספרים, מליונים של אנשים.
עצב, שנאה, מוות, הכל מתחבר ביחד,
למשוואה אין סופית של רשע ופחד.

כל שנה באותו יום
שוב אותם הפחדים ואי ההבנות
אנשים אנשים, ילדים, תינוקות
שישה מיליון במספר
איך עולם שלם שתק, עצר ולא אמר דבר?

שוב הגיע היום וגם השעה
מנסה לברוח מהסיוט הנורא
מתמונות אנשים מושפלים מושפלים,
מתמונות גרמנים צוחקים, נהנים,
מהמספר על היד, מהתלאי הצהוב,
הקסקט שאבד,
בכיו של תינוק,
ממחשבות נוראות על ילדים נרצחים.
על מאות ומיליוני אנשים
שלמוות נשרפו חיים!