ענבל רומי / פקודת כאב |
נושמת עיסה יבשה והולכת...
אני חוזרת על צעדי העבר,
רואה אותו מראה מוכר וחוזרת...
כתמים של אדום וסגול נפגשים
עיניים פגומות מסתכלות על אישים
בבואת חיי משתקפת ברקיע,
כאשר מותקפת, החום לא מרגיע.
לחיי לוהטות, ואוכלת את הלב.
נותנת פקודה, פקודה של כאב.
שואלת מדוע ולמה זה כך
כשאח"כ חוזרת ושוכחת אותך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|