אלו הן המחשבות שלי. אתם מוזמנים להתכבד בהן ולקרוא אותן.
כמו בשם, מסופר על החלומות שלי ועל המציאות שלי.


חלומות.
  חלומות הם לא דברים שיש לפקפק בהם.
לא פעם ולא פעמיים החלומות הבהירו לי דברים והעמידו את המציאות
בצורה שונה. היו גם חלומות רבים שסיבכו וטישטשו עובדות אמיתיות
מהמציאות.
אבל בחלומות אין לפקפק.
הפעם, החלומות גרמו לי להרגיש שונה.
  הלילה היה אותו הלילה של המסיבה במועדון הפיס, יום שישי,
לפני שלושה ימים.
כשהגענו (חבריי ואני) לשם בשעה עשר, הסתבר לנו שהמסיבה מתחילה
רק בעשר, ולא כמו תמיד; בשעה שמונה וחצי.
  עכשיו ברצוני להבהיר דבר: כשהמסיבה מתחילה בשמונה וחצי,
הדבר אומר שבערך בעשר בלילה הילדים מתחילים לזרום לתוך המועדון
ותחילים לרקוד. אך הפעם המסיבה התחילה בעשר, ולא היה ברור מתי
תתרחש זרימתם של הילדים למועדון.
  עכשיו, שלושה ימים לאחר מכן, אני יכול לספר שלא התרחשה שום
זרימה.
  באותו הלילה גם הוילנות שעל החלונות הגדולים לא היו, והיה
אפשר בקלות לראות מה קורה בתוך המועדון. דבר שונה נוסף באותו
הלילה היה התקליטן. זה לא היה התקליטן הרגיל של המועדון, שאליו
כולם רגילים, אלא אחד אחר שגם לא היה ממש טוב. אחרי כמה דקות,
בערך שלושים, נכנסנו למועדון לראות מה קורה והאם יש מישהו
ברחבת הריקודים. כשנכנסו חיפשתי ישר את נטלי, ואף על-פי שלא
היו בקושי ילדים ברחבה לא ראיתי אותה ישר. ראיתי את חברותיה
רוקדות, או לפחות מנסות לרקוד (קשה לרקוד רק כשיש 6 בנות
ברחבה) ושיערתי שהיא נמצאת ביניהם. צדקתי.
  לפני כן, קצת יותר מוקדם באותו הלילה, ראיתי את נטלי. היא
הייתה לבושה במכנסיים ארוכים שחורים או גי'נס כהים, היה קשה
לקבוע בגלל הלילה.
על החלקה העליון של גופה, הייתה מונחת, בידיוק במקום, גופייה
שחורה שעליה היה מודפס מספר בצבע לבן. היה קשה לקבוע אם המספר
הוא 6 או 8 משום שלא ראיתי אותה מקרוב. שיערתי שהמספר הוא 8,
כך היה נדמה לי שראיתי.
  חברותיה רקדו והיא הייתה קצת מאחורה כך שלא ראיתי אותה כבר
בהתחלה. חיפשתי אותה עם עיניי עד שלפתע ראיתי אף בין כל
הילדות. זיהיתי שזה האף שלה.
זזתי קצת הצידה, לא תזוזה בולטת, וראיתי אותה בשלמותה, רוקדת
ומנסה להנות.
אבל כנראה שהיא לא הצליחה משום שלאחר בערך חצי דקה לאחר שראיתי
אותה, היא יצאה עם עוד חברה החוצה והתקרבה אליי מאוד, בגלל
שעמדתי קרוב ליציאה.
אני לא מאשים אותה בכך שלא ניסתה. היא רקדה שם כבר בערך 10
דקות בלי אף-אחד חוץ מהחברות שלה. כשהיא התקרבה שמתי לב שהמספר
היה 6.
  בדרך-כלל כשיש מסיבה בפיס, היא והחברות שלה ליד הפינה, ואני
והחברים שלי בפינה עצמה וכך כל אחד רוקד לו והיא מסתכלת
לכיוונינו ואני מסתכל לכיוונה. זה תמיד ככה: תמיד היא במקום
הקבוע שלה ואני במקום הקבוע שלי וכך אנו מסתכלים אחד על השני.
זה נראה כאילו היא מחכה רק לנו, אבל חוץ ממני אף-אחד לא חושב
על זה אפילו, כי היא לא מפגינה שום דבר.
אני לא יודע אם היא בכלל חושבת עליי מתישהו. במסיבות אנחנו
מחליפים מבטים וגם לפעמים בבית-ספר, אבל פחות. זה לא כאילו היה
בינינו "קטע" פעם או משהו בסגנון. המצאתי סיפור  ש-99.9 אחוז
שהוא לא נכון אבל כך הוא הולך: ההורים של נטלי רוצים שהיא תצא
עם ילדים נחמדים ולא עם איזה פושטקים שמזלזלים בהכל, כולל
בלימודים. ואז יעל, אחותה הגדולה של נטלי, שהייתה נוהגת פעם
לשמור על תמר ועליי ואהבה לשחק איתנו, חשבה עליי ואמרה לנטלי:
"למה שלא תהיי חברה של גיא?". נטלי לא קפצה על הרעיון, אבל
הייתה מוכנה "לבדוק" אותי ולכן היא הרבתה להסתכל לכיווני. אחרי
כמה זמן היא ראתה שאני באמת נחמד אבל גם קשוח וחזק ואז היא
התחילה לחבב אותי. ומאז היא מסתכלת אליי ורוקדת לידי במסיבות.
סיפור נחמד לא?
בכל מקרה, אני ונטלי לא מדברים בכלל. לא בגלל משהו שקרה בעבר
כמו ריב למשל, אלא פשוט אנחנו לא קשורים אחד לשני ובגלל שאף
פעם לא היינו באותה הכיתה. יש גם לזכור שנטלי ביישנית ואפילו
עם בני כיתתה היא לא מרבה לדבר יותר מדי, רק עם חברותיה.
  לאחר שראיתי אותה בפעם הראשונה במסיבה, לא הפסקתי מלהסתכל
עליה ולחפש אותה עם העיניים.
  עברו כבר שעתיים שלמות בלי שמישהו ירקוד.
המסיבה פשוט הייתה כישלון הפעם. כולם נשארו בחוץ לדבר ולעשן.
  כשהגעתי הבייתה, החלפתי לפיג'מה ונשכבתי לישון. חשבתי על
נטלי וכמה היא נראתה טוב במסיבה.
אחרי בערך 5 דקות כבר ישנתי.
  ואז, בחלום, נטלי נראתה לי באותם בגדים שחורים שהופיעה איתם
במסיבה, ישובה על ספסל עץ, כמו הספסלים בביה"ס, כשבחוץ לילה.
היא לא נראתה לבד, אבל לא היו שם הרבה ילדים. אז, כשהיא הופיעה
לי בחלום, התעוררתי מהר בלי לדעת בכלל מה אני עושה ומשכתי את
השמיכה מהר מעליי. עשיתי את המעשה הטיפשי הזה באמצע הלילה בגלל
שישנתי עם מכנסיים מאוד קצרות שאין שום סיכוי שאני אלך איתם אי
פעם בחוץ, ולא רציתי שנטלי תראה אותי לבוש בהם.
המשכתי לישון, ואז צץ לו עוד חלום. חלום נוסף על נטלי. הפעם,
יש איזו הופעה במקום כלשהו, וכל השיכבה הולכת לאותו מקום ברגל,
כשמשמאל לילדים יש חומת בטון גבוהה. החלום התרחש ביום אור.
נטלי בין כל הילדים הולכת בשלווה וברוגע. התעוררתי מהר בבהלה
והסתכלתי על הרגל שלי, ראיתי שהיא שוב חשופה ומשכתי במהירות את
השמיכה אליי.
המשכתי לישון בשנית.
אני יודע שגם בפעם השנייה שחזרתי לישון הופיע לי חלום על נטלי,
אך אינני זוכר מה היה באותו חלום. אני רק זוכר שגם הוא, כמו כל
החלומות שקדמו לו באותו לילה קסום, היה על נטלי. התעוררתי עוד
פעם במהירות ושמתי לב שרגלי עוד פעם חשופה. חשבתי לשנייה ואז
חזרתי למציאות. קרן אור מהתריס השבור בקעה פנימה לחדר והכתימה
את הקיר באורה. הסתכלתי סביבי וראיתי שאני בתוך החדר שלי;
השולחן כאן, הארון כאן, התמונה על הקיר כאן. הבנתי שסתם חלמתי,
ואני בכלל לא צריך לכסות את רגלי.
חזרתי לישון.
גם הפעם חלמתי על נטלי, כבר הפעם הרביעית באותו הלילה, ואז
התעוררתי, אבל במהירות הנורמלית, לא בחיפזון. קמתי משכיבה
לישיבה על המיטה הקטנה שלי, והרגשתי משהו. הסתכלתי מתחת
למכנסיים השטניות שגרמו לי להתעורר בבהלה, וראיתי
שאתם-יודעים-מי שלי עומד לו. הסתכלתי אליו, ובכלל לא יכולתי
לשלוט עליו. הוא עמד לו שם כמו חייל מתוח שעומד דום. הוא עמד
שם די הרבה זמן, לפחות ככה נדמה לי.
  יש להבהיר משהו. "החייל" שלי עמד כשהתעוררתי, אבל הוא לא
עשה כלום שישנתי. זאת-אומרת שלא התבצע שם במכנסיים שלי שום
"קרי לילה".
עוד דבר שיש להבהיר הוא שעד היום בכלל לא קרה לי
שאתם-יודעים-מה שלי עמד לו סתם ככה באמצע השינה, אולי חוץ מפעם
אחת, שסיבותיה לא מובנות.
 דבר שאני לא מבין הוא איך בכלל יצא ש"החבר" שלי עמד אם בכלל
לא חשבתי מחשבות מלוכלכות על אף אחת.
אבל בואו לא נתעמק בכך.
  לשם "המחשבה" קוראים "חלומות". החלומות שחלמתי באותו לילה
מוזר גרמו לי להרגיש שונה. הם גרמו לי להרגיש שאני אוהב את
נטלי, דבר שלא הרגשתי קודם.
 כשהתעוררתי, הוריי שאלו אותי איך הייתה המסיבה. סיפרתי להם
שלא היה משהו. הם שאלו אותי אם ישנתי טוב. אמרתי שטוב מאוד.

-הסיפור הוא מקרה אמיתי שקרה למחברו.
-השמות שונו מהמציאות לסיפור, כמו כן גם שמו של המחבר.
-כל קשר בין עלילת הסיפור לארועים שהתרחשו במציאות, כמו גם
בין
  הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים,

   מקרי לחלוטין.