החבר'ה שלי מהתיכון היו אנשים אמיתיים.
הם היו אנשים מקסימים, שעשו דברים מתוך רצון אמיתי ואכפתיות,
שנתנו מעצמם תמיד את כל מה שהיה בפנים. אנשים סלחניים וטובים
באמת, שמעולם לא חיפשו להרע בכוונה למישהו סתם. לפעמים היו
סכסוכים, שום דבר לא מושלם, הרי לא תמיד על הזין שלהם לעשות
הכל בשביל כולם ורק לתת כל היום סתם כי הם אנשים מושלמים. זה
מה שמוכיח שהם לא עשו את זה סתם בשביל שיגידו שהם מושלמים. הם
עשו כי בא להם, וזה מה שאני מנסה להגיד.
הם לא היו כמו החבר'ה שכאן איתי בבסיס.
החבר'ה שכאן הם אנשים מזויפים באמת. הם עושים הכל בשביל התחת
הקטן והמושלם שלהם וכלום בשביל אחרים, אפילו אם מה שבעלי התחת
האחרים מבקשים לא ממש דבר גדול או מין כזה דבר שיפריע להם
בשגרת היום-יום של הדאגה לתחת של עצמם ותו לא.
הם שקרנים. לדוגמה: "אני צריכה שתחליפי אותי שעה קודם במשמרת,
יש לי הפניה לבדיקות ואני לא רוצה לאחר." (כשבעצם הכוונה היא:
"תחליפי אותי כי אני רוצה להיות עוד שעה בבית.")
הם גנבים. לדוגמה: כל מעיל שתלוי על מתלה בדלת ייעלם תוך חמש
דקות. הם יגנבו אפילו דברים שהם לא צריכים, סתם כי הם גנבים.
לדוגמה: הבחורה שגנבה לי את הספריי לשיער צבוע, אפילו שהשיער
שלה מעולם לא שינה את צבעו הטבעי.
יש עוד דוגמאות לדקדנציה הטבעית שחלה על האנשים במקום הזה, כמו
למשל: חובשים שאף בחורה לא תתקרב אליהם, מספרים לבחורות שהם
רופאים ובודקים בחורות במערומיהן, סתם כי הם חרמנים.
דוגמת חובשים נוספת היא העובדה שרמת הליקוק בין החובשים
למפקדיהם גבוהה כאן מבכל בסיס אחר בארץ (או לפחות מחמש הבסיסים
האחרים שבדקתי). המפקדים לעומת זאת (לא רק המפקדים של החובשים,
אלא כל קצין וקצין) הם כסתח"ים, שישאירו את החיילים שלהם לבד
באשר הם רואים סכנה לתחת של עצמם, מאשר לדאוג להם. (אני אישית,
עם קצינים כאלה, בחיים לא הייתי נכנסת לשטח אש, שלא לדבר על
לבנון).
האנשים כאן בבסיס אמנם נראים נחמדים, אבל אם אתה נשאר איתם
מספיק זמן כדי לקלף את מעטה החיצוניות המבריק של הנחמדות שלהם,
אתה מגלה שהנפש שלך קיבלה כתם ירוק מכוער, כזה שלוקח הרבה זמן
להוריד מרוב שהם מזויפים. לעומת זאת, אם תבדוק מאחורי האוזניים
של החבר'ה שלי מהתיכון, איפה שאמור להיות כל הלכלוך, תגלה רק
את חתימת האמן ומתחתיה יהיה כתוב "24 קראט". |
