תמר כרמל / כשהתריס מוגף |
תמר כרמל / כשהתריס מוגף |
כשהתריס מוגף לחצי התורן נכנע אור הסנוורים ומצטנע. אז גווע מארש הששים אלי... הצודקים... שאין בילתם. וצללים שהיו שם תמיד, נחבאים מאחורי וילון -קליל למראית עין- עולים ובאים על הכתלים בזקיפות קומה בבהירות שיש בה בשורה על אומץ. |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|