New Stage - Go To Main Page

ג'ו דול
/
היום בו השמיים נפלו...

תמיד תלויים שם למעלה.
תמיד עומדים במקום.
כל כך רחוקים, אבל כל כך קרובים.
ואין שום בטחון,אבל מתחתם אתה הכי בטוח שבעולם.
ואין שום דבר שיפצה על העצב, אבל מתחתם אתה הכי מאושר שבעולם.
ויש את הידיעה הזו שהם תמיד יהיו שם.
תמיד כשהיה קשה, עצוב, או אפילו סתם משעמם ונטול השראה, הם
יעמדו שם, יסתכלו מגבוהה ,אבל כל כך בגובה העניים, ויתנו לך את
ההרגשה הכי מלאה שבעולם.
בכל מקום זמן או מצב הם שם למעלה, זה דבר מובן מעליו. הרי זה
השמים..שמים לא יכולים סתם להעלם...שמים לא ינטשו..שמים לא
יאכזבו.
ולא...הם לא סתם נעלמו...
בהתחלה הופיע כוכב חדש, ואז אז...הם התחילו להאדים...מידי פעם
הם התבהרו אבל אף פעם לא ממש..
הכל התכסה ערפל, וכשניסו לפזר אותו..גילו שהם כבר לא שם.
הלילה  הפך פתאום ליותר שחור, הכוכבים לא נותנים נחמה יותר.
הירח סתם עובר מעגלים, ושום דבר  שם לא מנצנץ יותר.
השמים נפלו, עכשיו... עכשיו זה סתם ריק עם כמה כוכבים דבר עגול
צהוב שכל יום בחודש רואים צורה אחרת שלו, ואולי כמה דמעות על
מה שהיה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 26/7/02 12:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ג'ו דול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה