תמיד תלויים שם למעלה.
תמיד עומדים במקום.
כל כך רחוקים, אבל כל כך קרובים.
ואין שום בטחון,אבל מתחתם אתה הכי בטוח שבעולם.
ואין שום דבר שיפצה על העצב, אבל מתחתם אתה הכי מאושר שבעולם.
ויש את הידיעה הזו שהם תמיד יהיו שם.
תמיד כשהיה קשה, עצוב, או אפילו סתם משעמם ונטול השראה, הם
יעמדו שם, יסתכלו מגבוהה ,אבל כל כך בגובה העניים, ויתנו לך את
ההרגשה הכי מלאה שבעולם.
בכל מקום זמן או מצב הם שם למעלה, זה דבר מובן מעליו. הרי זה
השמים..שמים לא יכולים סתם להעלם...שמים לא ינטשו..שמים לא
יאכזבו.
ולא...הם לא סתם נעלמו...
בהתחלה הופיע כוכב חדש, ואז אז...הם התחילו להאדים...מידי פעם
הם התבהרו אבל אף פעם לא ממש..
הכל התכסה ערפל, וכשניסו לפזר אותו..גילו שהם כבר לא שם.
הלילה  הפך פתאום ליותר שחור, הכוכבים לא נותנים נחמה יותר.
הירח סתם עובר מעגלים, ושום דבר  שם לא מנצנץ יותר.
השמים נפלו, עכשיו... עכשיו זה סתם ריק עם כמה כוכבים דבר עגול
צהוב שכל יום בחודש רואים צורה אחרת שלו, ואולי כמה דמעות על
מה שהיה.