ומרחפת מעל הנפש
אסירת תודה אל החוכמה
וחופרת עמוק אל הנשמה
עלים של נוסטלגיה
זזים הצידה לתת לי לעבור
ובלחש רוח מבקשים שעוד אחזור
ענני הפחד מתפזרים אל מול הגבורה
דחיפה אחת ושוב אני גיבורה
עומדת מזדקפת אל פני הגלים
הפעם אני גבוה
והם כאדוות ומיכשולים
מביטה בזכוכית מגדלת
אל פיטריות רועדת מקור
פותחת אותם ומוציאה
שורש של מקור
ומוצצת עד דם
למפלט הכל יכול
הנה אני באה
שוב לצייר את נפשי עם מכחול
עכשיו אני יודעת
ובירח שוב נוגעת
מודה למלאך שאחז בי בעודי שורדת
אל מול המודעות הגוברת
המציאות הרפופה מתגמדת
חוזרת מסיור בתוך נפשי
מחייכת אל זאתי שעומדת בראי
מנסה לחבק אותה ואותי יחדיו
אך זה בילתי אפשרי
כי הזכוכית עומדת כחוצה בנינו קו
ואני יודעת
שרק אנחנו יכולות בי כך לגעת...