לפי הכוכבים, בני מזל גדי שומרים טינה.
טיפוסים כאלה רציניים וחומרניים, מן הסתם שהם לא ימהרו לשכוח
את מי שפגע בהם.
אבל לגבי זה לא נכון. הלוואי שיכולתי- אבל אני לא שומרת טינה
אלא שוכחת וסולחת. והלוואי- משאלתי הגדולה באמת- שהייתי יכולה
להיות קצת יותר רעה. לא שלא לשכוח ולא לסלוח אלא גם להתנקם.
נקמה כזאת שתשאיר אצלי טעם מתוק ואצל האחר טעם מר, כמו שמגיע
לו. לו רק יכולתי לנקום הייתי המאושרת שבאדם. כל כך הרבה מצפון
בשביל ילדה כל כך קטנה- זה יותר מדי בשבילי. בהתחלה זה היה
מאוד נחמד, להיות בן אדם טוב ומוסרי שכזה אבל זה פשוט הופך
למעמסה.
ולמרות שמספיקות לי כמה דקות בשביל לשכוח, יש אנשים שפגעו בי
חזק מדי בחיי ולהם אני לא רוצה לסלוח. בפועל זה לא משנה-
איכשהו כשהכל נגמר אנחנו חוזרים למערכת יחסים "רגילה" אבל אצלי
יש פיסת זיכרון קטנה בשביל כל אותם אנשים שלהם אני לא יכולה
לסלוח.
לקרין- אני כל כך אוהבת אותך, אבל איך יכולת לחשוב שחברות
משקרות אחת לשניה?
התגנב לליבך הספק אם אני אומרת את האמת או לא.
אני אמרתי את האמת.
אהובתי, כנראה שדבריי נשמעו לך מופרכים עד כדי כך ששכחת שחברות
צריכות להאמין אחת לשניה.
תמיד.
לאנה- מי היה מאמין שאלה חברותיי שאני צריכה לחשוש מהן. מעולם
לא האמנתי כי חברה שלי יכולה לרצות ברעתי. הוכחת אותי על
טעותי, הפקרת את הקשר העמוק והמדהים שהיה בינינו. אומנם במקרה
שלך זה לא משנה חברה או לא, את רעה מטבעך ונהנית לפגוע באנשים.
האופי הביצ'י הזה כל כך לא מתאים לאישיות המקסימה שלך- היית
יכולה להיות בן אדם כל כך טוב וכל כך חיובי.
כנראה שיש גם כאלה.
לרון, בעיני אתה ביצעת את החטא הכי נפשע.

אתה לא היית שם בשבילי כשהייתי צריכה אותך.
הייתי בתקופה כל כך קשה, כשהיה לי רע ולא הפסקתי לבכות, ומשום
מה, באמת שאני לא יודעת למה, חשבתי שאתה היחיד שיכול להציל
אותי מייסורי. שמתי בך את כל תקוותי. ולא רק שלא עשית כלום כדי
לעזור לי, אלא הפנית לי עורף. ראית בן אדם שבור ודרכת עליו.
יכול להיות שבאותה תקופה לא הייתי בין האנשים המועדפים עליך,
אבל אם זאת הייתי אני שרואה בן אדם שבור ומסכן ושכל כך רע לו,
גם אם זה היה האויב הכי גדול שלי הייתי נותנת כתף.
אתה בטח לא יודע כמה בכיתי בגללך.
לאמא, גרמת לי להרגיש כל כך קטנה בכל פעם שהרמת עליי יד, בכל
איום, בכל פעם שהעיניים שלך ברקו מהרצון לפגוע בי.
לפעמים אני נזכרת בדברים שעשית, את מעבירה בי חלחלה. לפחות אני
יודעת, אמא יקרה, אני לא אתנהג ככה לילדים שלי.
לאלה, אומנם מה שעשית לי נבע מתוך טמטום ולא מתוך רוע, אבל זה
לא מכפר על העובדה שלקחת את הדבר שהכי חשוב לי, את האמונה שלי,
האידיאולוגיה שלי, הערכים שלי- פשוט את הכל, והרסת אותם. שברת
אותי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אי לא אגזים אם אומר שהרסת
לי את החיים. אחד הדברים שאני מתחרטת עליהם בחיי זה שהמשכתי
להיות נחמדה אליך למרות זה. הייתי צריכה להכנס בך חזק. אני
יודעת שאם זה היה קורה היום- הייתי עושה זאת. לא יודעת מה עבר
לך בראש כשעשית את זה ואני גם לא רוצה לדעת, כדי שאף פעם לא
אהיה כמוך.
לאבי, זה אותו המקרה כמו הקודם, לאחר שנתיים. גם אתה הרסת את
חיי בשנייה. מדהים איך משפט אחד יכול לשרוף ילדה קטנה. מדהים
עוד יותר איך אתה לא מבין את המשמעות של הדברים שיוצאים לך
מהפה. מאז לא היה לילה שלא בכיתי. אני כבר למדתי איך להתנהג
איתך, עכשיו אני מחזיקה אותך קצר ואני נהנית מזה. גם אתה, כמו
הקודמת, בכלל לא הבנת שהרסת לי את החיים מאז המשפט, הקטן,
הנוראי ההוא. אני לא מתפקדת כמו שצריך מאז. הבטחון העצמי שלי
מחורר ואני כולי נוטפת ממנו.
לנתן, שגילה את החולשה שלי ולא נותן לי לשכוח ממנה.
לאנשים כמוך אין זכות קיום.

את כולכם הייתי רוצה לשנוא כל כך.
הייתי רוצה, אבל אני לא מסוגלת, זה מנוגד לטבע שלי.

ובכל זאת, אני לא שלכם, לנצח.