בטרוף - יוצרות - העולם,
כמעיין גבר,
בסער:

הכל מתמוטט,
בתמרו אל - על,
במשאות - עשן ואש.

העולם מתפורר,
כפירורי - חרס;
יסודותיו נופלים,
כגיגיות,
שמטו מן ההר.

הכל ניצב על סיפי -
תהומותיים;
התפוררות וחורבן,
הפכו לשיגרת -
חיי - ההמונים.

האנושות,
מכתתה לאבדון,
את אשורייה,
ואין מי שישים בדרכה -
מעצורים.

בטרוף - היוצרות,
ובאובדן - עשתונותיים,
הכל סחרחר - הולך,
בהורסו את התקווה,
לעתיד!..