אף פעם לא ידעתי כאב,
זה עושה כאב ראש חזק חזק,
זה חודר עמוק לתוך הלב.
זה עושה עירבוב בפנים,
זה גורם למבוכה,
רואים לך את זה על הפנים.
אתה מתנתק מכולם,
גם ממי שלא עשה לך כלום,
אתה כבר לא חלק מהעולם,
אתה מרגיש שמסתובב בך איזה מום.
אתה פתאום שונא את כולם,
קשה לך לעמוד מולם,
לפתוח עיניים,
בא לך לפרוש כנפיים,
ולעוף רחוק ככל שכנפייך ישאו אותך,
אתה כבר מצפה ליום מותך.
אתה פתאום מתחיל להקשיב,
לראות מסביב,
להבין ולקלוט, לקבל אנשים בזרועות חמות.
אני יושב לבד בחדר,
קורא איזה ספר,
שומע את המוסיקה העצובה של אחותי,
מתפלל שיהרגו אותי,
שיגאלו אותי מכאב,
שאת הלב שלי שואב.
לא, רגע שניה, תנו לי עוד יום יומיים,
אני לא רוצה למות, בינתיים,
הכאב לא עבר, בדיוק,
שניה עוברת לי בפיהוק,
אני אלך לישון, מחר בבוקר אקום ראשון,
שניה לפני הזריחה, אשנה תנוחה,
אשים את הראש על הכרית, ואשכח מכל התקרית.