לפעמים אני עוצם עיניים,
ומדמיין שיש לי סרטן.
ואת איתי, ולא איתה, בחדר ההקרנות.
והכאב בלתי נסבל, אבל את אומרת,
"איזה גיבור", ומחזיקה לי את היד.
ופתאום אני אוהב אותך.
מה הייתי נותן,
בשביל סרטן עכשיו.
שתטפלי בי בחוליי,
שתאהבי בבריאותי.
גם זה, את יודעת,
סוג של סרטן.
הכל את מבינה,
אז למה לא אותי? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.